"למחרת התחילו להיכנס בי פחדים מדברים מוזרים, מחשבות טורדניות ומחשבות כפייתיות. המצב שלי רק החמיר"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

את המכתב של מי שביקשה שנכנה אותה בשם יעל, קיבלנו אל המייל שלנו והחלטנו לפרסם אותו כתבו כלשונו. אנחנו מאמינים שסיפור ההתחזקות שלה יגע בלבבות של כולם ויוכל לחזק את כל מי שחווה דברים דומים: 

"כיום אני בת 20, שומרת שבת ומצוות ומנסה כמה שאפשר לעשות השתדלות. אני מגיעה ממשפחה מסורתית, לא שומרים שבת אך מאמינים מאוד ועושים השתדלות. אחי הגדול חזר בתשובה לפני כמה שנים ותמיד ניסה להחזיר גם אותי. כשהייתי בת 13 הלכנו יחד לשיעורי תורה של הרב זמיר בתל אביב, אחר כך הצטרפתי אליו ושמרתי את השבת, בהתחלה זה היה לי כיף וקל אבל עם הזמן, כיוון שאני בת יחידה בבית של הורי, התחלתי להשתעמם ולהרגיש בימי שבת קצת דכאון מהלבד בבית. בכל זאת המשכתי לשמור אפילו שהיה קצת קשה.

יום אחד פתחתי את לוח השנה וראיתי שיום ההולדת שלי יוצאת ביום שבת. אצלי יום הולדת זה יום חשוב שאני חייבת לחגוג, ובתור ילדה לא ראיתי את עצמי ביום הולדת שלי בלי הפלאפון. אמרתי לעצמי שאני אמשיך לשמור שבת כרגיל חוץ מביום ההולדת עצמו. הזמן חלף וביום שישי, שבוע לפני יום ההולדת שלי, בת דודה שלי הציעה לי לצאת איתה למחרת (שבת) לנמל בתל אביב, היא אמרה שאם גם ככה אני אחלל את השבת הבאה מה זה משנה אם גם את השבת שלפני, לצערי הסכמתי וחיללתי את השבת שלפני יום ההולדת שלי.

כשקמתי בבוקר להתארגן ליציאה הרגשתי הרגשה מוזרה שאני לא יודעת לתאר במילים, הרגשתי שמשהו מתחולל לי בגוף. כל הדרך ברכב הייתי עצובה בלי סיבה. כשהגענו ישבנו במסעדה בנמל, פתאום ראינו אנשים רצים וצועקים 'מחבל', קמנו מהר והתחלנו לרוץ לתוך החנויות, היינו בפניקה נוראית ומייד חזרנו הביתה. המצב הנפשי שלי החמיר ועדיין הרגשתי הרגשה מוזרה בגוף. בערב ישבתי ליד אימי בסלון ובלי סיבה התחלתי לרעוד בצורה מוגזמת ובלתי נשלטת ובכיתי בלי הפסקה. אחי הגיע וניסה להרגיע אותי אבל שום דבר לא עזר.

למחרת התחילו להכנס בי פחדים מדברים מוזרים, מחשבות טורדניות ומחשבות כפיתיות. המצב שלי רק החמיר ואמא שלי החליטה לקחת אותי לפסיכיאטר, הוא רצה לתת לי מרשם לכדורים אבל התנגדתי ואמרתי לו 'אני לא משוגעת. אני פשוט לא יודעת מה יש לי ולמה זה קורה לי'. אמא שלי לקחה אותי לעוד ועוד מקומות, ובאף מקום לא ידעו מה לעשות איתי. באותם ימים לא אכלתי כלום והגעתי לתת משקל, שקלתי 37 קילוגרמים.  הייתי חיוורת נורא וכל היום בוכה, שלושה ימים אחר כך, נכנס בי פחד להכנס לבית שלי, הרגשתי שאני לא מסוגלת, ארזו לי את הדברים ועברתי לאחי. יום אחרי, התנהגתי יותר מוזר והמצב שלי החמיר. כשנשבר לי הטלפון הסלולרי והפסיק לעבוד, אחי רצה לקחת אותו לתיקון אבל אמרתי לו שלא, העדפתי להיות מנותקת, כי החברות שלי מבית הספר לא הפסיקו להתקשר אליי ולחפש אותי כי הפסקתי ללכת לבית הספר. הרגשתי נורא, כאילו סוף העולם וחשבתי שזהו, השתגעתי ואין דרך חזרה.

כשהגיע יום ההולדת שלי, היום שכל כך חיכיתי לו, במקום להיות במקום שתכננתי, אני בבית של אחי. בלי הטלפון הסלולרי, בלי חברות, בוכה ולא יודעת מה הולך לקרות לי. בנוסף לכל מה שקרה , אבא שלי היה מאושפז בבית חולים ועבר דברים קשים ואף אחד לא סיפר לו על המצב שלי כדי לא להחמיר את מצבו. יום ההולדת שלי עבר, ועדיין לא הלכתי לבית הספר, עדין לא נכנסת לבית שלי מהפחד המוזר שהיה לי והכל רק הלך והתדרדר. אחי ניסה להשמי לי שיעורי תורה, אבל המצב שלי לא אפשר לי אפילו להתרכז. אחרי כמה ימים אחי אמר לי שהוא קבע לי תור אצל הרב שריקי בנתיבות ושלדעתו הוא יכול לעזור לי. התור היה רק לעוד שבועיים, כי הרב עסוק מאוד. הייתי מיואשת, לא האמנתי שמשהו יכול לעזור לי, הרי הייתי כמעט בכל טיפול אפשרי ושום דבר לא עזר.

הגיע היום של התור לרב. אני אחי ואמא שלי נסענו אליו בגשמים, לא אשכח את היום הזה. הגענו אליו, שמנו כסף לצדקה ונכנסנו. בהתחלה כולם, והסברתי לו את המצב. אחרי זה הוא ביקש מאמי ואחי לצאת מהחדר ושרק אני אשאר, הוא שאל אותי כל מיני שאלות על הדת, על ההתחזקות שלי ואם קרה משהו שונה לאחרונה בנושא הזה, סיפרתי לו את המצב ואמרתי לו שמה שהשתנה זה שמאותו היום שזה התחיל לא הייתי מסוגלת לשמור שבת, אחרי ששמרתי כמעט שנתיים, בגלל שהמצב לא אפשר לי. הוא בירך אותי ואמר: 'תשמרי את השבת ותראי איך משבוע לשבוע ישתנו לך החיים לאט לאט' יצאתי ממנו מחוזקת וחזרתי לשמור את השבת.

אחרי השבת הראשונה ששמרתי, הרגשתי שאני יכולה להכנס לבית שלי חזרה. אחרי השבת השניה, חזרתי לבית הספר. אחרי השבת השלישית, המחשבות הטורדניות פשוט נעלמו כמו קסם!  כמה כוח וגדולה יש בשמירת השבת. הבנתי את זה בדרך הקשה, אבל אני מודה על כל זה כי ככה הבנתי את זה הכי טוב, על בשרי. כיום גם הורי חזרו בתשובה, שומרים ומאמינים ברוך ה׳.

היה לי חשוב לשתף את הסיפור שלי עם קוראי 'מוקד תהילים ארצי', כדי להגביר את המודעות לכך שלא משנה מתי ובאיזה גיל, אם תאמינו ותשמרו את יום השבת לקודשו, ה׳ איתכם. תאמינו, תשמרו את יום השבת לקודשו, ותראו שרק ניסים יקרו לכם. תשתדלו כמה שאפשר. ה׳ יכול לעשות הכל, רק תאמינו בו בתמימות"

קיימתם את אחת הסגולות המופיעות באתר וזכיתם בישועה מעל הטבע? אנחנו רוצים לשמוע את הסיפור שלכם. שלחו אלינו למייל: mokedtehillim@gmail.com את הסיפור האישי שלכם, עזרו לנו לחזק את קוראי האתר ויחד נצליח בעזרת השם לזכות את הרבים. לקריאת סיפורי ישועה בעקבות קיום סגולה לחצו כאן