יהורם גאון בסיפור אישי לחנוכה: "ידענו שהוא יכבה את החנוכיה וזה נשמע לנו אסון"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הזמר יהורם גאון משתף את הרשת החברתית בזיכרון מצמרר שיש לו בתור ילד במלחמת השיחרור בעת חג החכנוכה:

"אמש כשהדלקנו את הנר השישי, לא יכולתי שלא להיזכר במעמד אחר שעד היום מעורר בי צמרמורת. זה היה במלחמת השיחרור, בחג "האורים", כשחושך על פני השכונה, בירושלים הנצורה והרעבה.

אני זוכר שאחרי שהדלקנו את נרות חנוכה שהביאו קצת אורה לאפילת הבית ואמרנו את מזמור שיר חנוכת הבית לדוד בחופזה שמא ניאלץ לקטוע אותו באמצע, והתחלנו שרים מהר "מעוז צור" שמענו לפתע את הקריאה ממנה יראינו: "הפגזה, הפגזהף הפגזה" מן הבחור הזה שהיה תמיד רץ ברחוב ומודיע, והתחלנו רצים אל מרתף הבית הגואל כשרק מדרגות חיצוניות ספורות הפרידו בין קומה לקומה, בין אימה לביטחה יחסית. הריצה למטה לוותה בפחד שמא יתפוצץ לנו על נראש פגז הבא מן נבי סמואל.

פתאום נזכרה אימי שנרות חנוכיה שהשארנו מאחור בבהלה נותרו דולקים ורומזים לאויב את מיקומנו (כך האמנו בתום). מכיוון שהיינו כולנו באמצע ירידה במדרגות לעבר המרתף מבועתים והיסטריים היה מישהו צריך לחזור עכשיו כדי לכבות את הנרות.

אבי ניסה בכוח להשתחרר מן "הדבוקה" הרועדת והמשקשקת היורדת אל המרתף, ואימי מושכת אותו בחוזקה חזרה לדבוקה בזעקות לבל יעלה למעלה כי עוד כמעט רגע פגז נוחת.

אך הוא נשמט ממנה בכוח ועלה בחזרה אל החנוכיה המאירה בעודנו רועדים ושועטים למטה, מחכים לו שם שיחזור. ידענו שהוא יכבה את החנוכיה וזה נשמע לנו אסון.

פלצות אחזה בנו רק למחשבה על חנוכיה קדושה שמכבים את נירותיה במרתף כבר התאספנו מסביב למזוזה, רועדים וממלמלים פסוקי תהילים מספרון של הרב עוזיאל שחולק לעיתות בצרה ושעל שערו היה כתוב: "וייסעו ויהי חיתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחר בני יעקב".

לבסוף חזר אבי והצטרף למתגודדים סביב המזוזה שכל אחד מנסה לחפש עליה מקום לגעת בה במקום שנשאר.

היו אלה רגעי אמה בלתי נשכחים ועיקר הציפייה לאבא שיחזור לשלום מהקומה העליונה לפני שהפגז מנבי סמואל מגיע. אבל מה שצרוב לי בנשמה ולעולם לא אמחה זה הזיכרון העגום של חנוכיה שמכבים את נרותיה עד היום אני מהרהר ב"חטא הקדמון" הזה שחטאנו אז במזיד אך מתוך פחד ואין אונים, ואני תמיד אהיה תמה ביני לביני אם כבר מחול לנו או שמא טרם הותרה האלה מעלינו".