''הפצמ''ר והסוכרת הצילו אותי'' לא תאמינו עד שלא תקראו

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום ט''ו באב לזיווג הגון בציון התנא רבי יונתן בן עוזיאל! לחצו כאן לשליחת שמות >>>

 הרב מ‘ ל‘ שליט“א, בוגר אחד הקיבוצים שהותקפו בשמחת תורה על ידי מחבלי החמאס ימ"ש, מספר:

גדלתי בקיבוץ. הקב“ה ריחם עליי, וגיליתי את האמת. חזרתי בתשובה והשארתי מאחוריי אחים תועים. אני מתפלל עליהם, שגם הם יכירו וידעו ויקיימו את התורה.

לפני כמה חודשים התקשר אליי חבר מהקיבוץ, וביקש ממני שאשיג לו תפילין, אבל שלא אגלה לאף אחד שהוא מניח תפילין ואומר קריאת שמע. אני בטוח שהצעדים שלו להתקרב, עמדו לו להינצל. ביום השבת, שמחת תורה, הוא התעורר בשעה שש וחצי בבוקר לקול אזעקה.

תוך רגע נפל פצמ“ר ליד הבית שלו, וברגע אחד נהיה חושך בכל הבית. החשמל נותק, כל המכשירים, כולל המקרר, הפסיקו לעבוד, ומבחינתו זה היה מספיק כדי להבין שהוא בסכנת חיים.

הוא חולה סכרת, והוא חייב שיהיה בקרבתו מזרק אינסולין. האינסולין חייב לשהות בקירור, וכעת, כיוון שהוא לא ידע כמה זמן יעבור עד שהתקלה תתוקן, הוא צריך למצוא מישהו שיש לו מקרר, ויוכל לארח אותו. הוא מיהר לביתו של חבר, שעדיין עמד בשלמותו.

כעבור כמה רגעים נפל גם בחצרו פצמ“ר.

החבר, שרק לפני זמן מה סיים לשפץ את ביתו המפואר, ראה בעיניים כלות איך כל הקיר בחזית מתנפץ. זה היה קיר מיוחד, עשוי כולו חלונות זכוכית, ואלו התנפצו בקול רעש גדול, ושבריהם התפזרו לכל עבר.

אמנם בפנים הבית נשאר יציב, אבל בחוץ כבר נראה חורבן של ממש. קולות של פיצוץ והדף, רעשים, יריות וצרחות, זה מה שהם שמעו.

הם נכנסו לממ“ד והסתגרו שם. התברר ששני הדברים שנראו כמו צרה צרורה, הצילו אותם ממוות: האחד – הסכרת של החבר שלי. מפני שהיה לו דחוף למצוא מקרר לאינסולין, הוא מיהר לביתו של החבר. הפצמ“ר שנחת ליד ביתו שילח אותו החוצה, וכך הוא ניצל מהמחבלים שמאוחר יותר חדרו אליו הביתה ולא מצאו אותו.

השני – הקיר החיצוני בביתו של החבר התפוצץ בצורה דרמטית, וחלקי הזכוכית שהתפזרו בטווח גדול, עשו רושם כאילו כל הבית חרב. למראה הקיר המנופץ חשבו המחבלים שהבית כבר ’טופל‘ גם מבפנים, ודילגו עליו.

נפשותיהם היו להם לשלל. מבלי יכולת לדעת מה קורה בחוץ, הם נשארו בממ“ד, ורק אחרי שמונה עשרה שעות באו חיילים לחלץ אותם. החבר שלי עדיין ממשש את עצמו, ומתרגש להיווכח שהוא חי. הם היו ממש בתוך התופת, וניצלו בחסדי שמיים.

מתוך 'השגחה פרטית' – וירא-חיי שרה – תשפ"ד