הסלב מודה: "גם אם אתה לא דתי, אתה מרגיש מושגח"

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

"מה שהכי שובר אותי בכל המקומות שמסתובבת בהם במהלך המלחמה זה החטופים והקלות שבה הם נקרעו ממני".

כך כתבה לאחרונה הזמרת והיוצרת יובל דיין, שבשנים האחרונות מאד מתחזקת.

"הדבר הכי מטורף, מעבר לתמונות הגדולות עם הכיתוב האדום או לסרטים הצהובים ששוטפים את המדינה, מבעד לזעם בצמתים ולישיבות בכנסת, מדובר באנשים רגילים - כמוני וכמוכם, שאהבו לרכב על אופניים, לבשל ולשמוע מוזיקה.

"אני לא מצליחה לחזור לחיים כרגיל. הם נמצאים פה בלב שלי בכל מקלחת חמה, שינה או ארוחה. מחזירים אותם הביתה עכשיו! מתפללת בכל יום ומקווה שבזכות אורו של הבבא סאלי זכותו תגן עלינו. יהיו לנו ניסים גדולים במהרה. מעצמי אני רוצה לבקש ולהשתדל שכשהם יחזרו לכאן נהיה עבורם מקום שנעים לחיות בו".

בראיון ל"ידיעות אחרונות" סיפרה:

"שישי בערב, אני הולכת לישון. חלמתי שיש אזעקות ושמתחילה מלחמה ושמקפיצים את עדי לצבא. בשש בבוקר היא מעירה אותי, אמרתי לה, עדי, אל תדאגי, זה רק חלום. היא עונה לי, יובל, זה לא חלום, טוסי לממ"ד".

"כאמן וכדמות מפורסמת מצופה ממך להיות חזק ואיתן בדעות שלך", היא משתפת, "אבל אמונה זה אזור אינטימי, וכרגע, אני מודה שלא פשוט לי שם. הקלות שבה זה קרה שרטה אותי. גם אם אתה לא דתי, אתה מרגיש מושגח. פתאום הרגשתי לבד, לא מושגחת. בחוויה האישית שלי הרגשתי נטישה כלשהי.

"זו מכה מאוד כואבת. לא הייתי מוכנה לזה, לא כאדם ולא כחוזרת בתשובה. אבל כשאתה מתעסק באמונה ובא לתת כוח לאנשים, אתה יוצא חזק יותר. לא התעוררו בי שאלות תהומיות, אבל הייתה תחושה קשה. מצד שני, היא התחלפה בעוצמה כשפגשתי לוחמים שחזרו מהקרב ומתמקדים בנס. ניסיתי לחבר את האירועים לרצף ההיסטורי וזה קצת הרגיע אותי. בסופו של דבר עם ישראל קם ממשברים, למרות שאנחנו עדיין מדממים".