"יצאנו עם שני פצועים מחוייכים": ספר מסילת ישרים שהציל את הרב"ט

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

"אני מאמין שהספר מנע כניסה עמוקה של הרסיס הגדול שהייתה יכולה לסיים את הסיפור הזה אחרת לגמרי – מבחינת אובדן דם ומבחינת פגיעה בעצב", אומר רב"ט אברהם מושקוביץ בראיון לאתר וואינט.

מושקוביץ נפצע בפעילות מבצעית בחאן יונס וברוך ה' הוא בשלבי התאוששות. הוא מספר את הסיפור המהדהים שלו:

 "אני ברוך ה' לקראת סיום השיקום שלי. עיקר הבעיה הייתה ביד, שם הייתה פגיעה בעצב. המצב שלי ממש השתפר".

ספר "שיעורים על מסילת ישרים" שהיה בכיסו בעת הפציעה גרם לכך שרסיסים רבים שהיו אמורים לפגוע בירך שלו, לא חדרו בצורה עמוקה.

"קיבלתי תמונה מהרב של הגדוד. הוא הראה לי שיש רסיס גדול ועוד כמה רסיסים קטנים שפגעו בספר. אמרו לי שהרסיס שחדר לרגל הוא ממש שטחי. אני מאמין שהספר מנע כניסה עמוקה של הרסיס הגדול שהייתה יכולה לסיים את הסיפור הזה אחרת לגמרי – מבחינת אובדן דם ומבחינת פגיעה בעצב".

על הספר הוא אומר:

"מסילת ישרים הוא ספר המוסר היהודי הנלמד ביותר היום, לדעתי. לא חסרים דברים שנכתבו על הספר הזה. אני לא יודע אם זה סימן משמיים להיות מוסרי יותר, אני אנסה בכל מקרה. אני מאמין שכל ספר לימוד תורה היה עושה את אותה פעולה. אני חושב שהכול עניין של פרספקטיבה, האם אנחנו חיים חיי אמונה או מחליטים שהכול מקרי".

הוא מספר מדוע לקח עימו את הספר הזה לקרב:

"לפני הצבא לא למדתי הרבה מסילת ישרים. אני יותר בן אדם של גמרא. באיזשהו שלב בצבא הרגשתי שאני צריך משהו יותר עמוק, יותר לנפש. ראיתי אנשים שקוראים את הספר הזה, עם הפירוש של הרב קשתיאל, במהדורת כיס שממש מיועדת לחיילים. זה מדהים. לדעתי כל חייל דתי, וכל חייל בכלל, יכול ללמוד הרבה ממנו. אתה יכול לקרוא קטע ואז לחשוב עליו שעה.

"כשאתה נמצא ברצועה, קשה לך. אתה שבועות בלי להתקלח, בלי טלפון, בסכנת חיים תמידית, ולפעמים אתה שואל את עצמך למה אתה עושה את זה בכלל. בכל פעם שהיה לי זמן, הייתי לומד בספר מהפרק 'חובת האדם בעולמו'. כשאתה קורא את זה, אתה לומד שלא כל העולם הוא האני הפרטי, ויש משמעות גדולה יותר מחיים רגעיים. הרבה חיילים התחברו לזה. כתוב בספר למשל על היחס בין העולם הזה לעולם הבא – שהעולם הזה הוא הכנה לעולם הבא, במובן מסוים. כשאתה מסתכל על החיים שלך עכשיו כעל הכול, אתה הרבה יותר מפחד. כשאתה מבין שגם אם חס וחלילה יקרה לך משהו, זה לא נגמר פה, ובטח כשעשית את זה למען אנשים אחרים ולמען העם, אתה מבין שעשית את הדבר הנכון. המחשבה שיש לך את העולם הבא מורידה מהפחד הזה, מהחשש. זה נותן המון כוח".

מושקוביץ משחזר את הרגע בו נפצע:

"המטרה של הגדוד שלנו הייתה לתפוס צירים, להתקדם בשכונות ולטהר אזורים ממחבלים. הייתה לנו משימה במזרח הרצועה, אחר כך היינו בשג'אעיה ואז בחאן יונס. לחמנו לצד גבעתי, ובשלב מסוים החלפנו אותם בגזרה. באחת הפעמים נכנסנו למעין חצר מוקפת חומה. חיכו לנו מחבלים משני כיוונים שונים. המחלקה הראשונה כבשה את הבית האמצעי שהיה שם, חיכינו למחלקה השנייה. אני זוכר שהייתי ממש ליד המ"פ, ופתאום אנחנו קולטים משהו נופל. המ"פ קלט שיש רימון וצעק. היה פיצוץ. התחלנו ירי, התחיל ירי עלינו וזרקו עוד רימון, לדעתי היו שם שלושה רימונים. חבר שלי חטף רסיסים לראש.

"הייתי מאחורי קיר, לא במקום שהייתה בו ההיתקלות הראשונה. פתאום נפל עוד רימון שנחת ממש צמוד אליי. קמתי וצרחתי 'רימון', הסתובבתי, הלכתי צעד וחצי והיה פיצוץ. עפתי על הרצפה. ניסיתי לקום, ראיתי שיש לי כמויות של דם ברגל. פגעו לי בשלוקר, ובגלל המים של השלוקר זה היה נראה כאילו איבדתי הרבה דם. אני בחור גדול, בגובה שני מטר ושוקל לא מעט. מתישהו הרימו אותי לאלונקה, שמו לי חוסמי עורקים ביד וברגל. קלטתי שיש לי רסיסים גם בירך. פינו אותנו והעלו אותנו למסוק. טסנו לשערי צדק וטיפלו בנו".

למושקוביץ אין ספק:

"כל הסיטואציה שם הייתה נס גדול. הייתי בטוח שהאירוע היה הרבה יותר קשה. היה שם תפקוד מדהים של המפקדים ושל החילוץ. חמשת המחבלים שתקפו אותנו נהרגו, ואנחנו יצאנו בלי הרוג מההיתקלות, רק עם שני פצועים מחויכים".

עוד הוא משתף:

"הרב של הגדוד סיפר שההוצאה של מוסדות 'בני דוד' בעלי תשלח לי עותק חדש. זה ריגש אותי מאוד".