סיפור של תקווה בין האתיאיסטים לחרדים בבית החולים: "נפשנו נקשרה בנפשם"

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

"הינוקא מברסלב" הוא ר' חיים יצחק לבקוביץ זצ"ל שנפטר בשנה שעברה.

הוא היה אברך רציני, רק בן 22 במותו, אך בבית החולים 'שערי צדק'  הוא היה למופת לחולי המחלקה האונקולוגית.

אחד המחולים עליהם הוא עשה רושם היה פרופסור נתן גובר. נתן הגדיר עצמו כאתאיסט אבל "הינוקא מברסלב" מצא בקלות דרך לליבו. הוא גרם לו להתחזק באמונה ושועות ספורות לפני מותו של הפרופסור זיכה אותו להניח תפילין.

תמי בארם ליטווק, ביתו של הפרופסור, העלתה פוסט מרגש על המקרה המיוחד.

וכך היא כתבה:

"באולם הנשים רגע לפני שהכלה הוזמנה לחופתה כולן בכו. להפתעתי גם אני ניגבתי דמעה. ‏לפני כמעט שנה כשאבי היקר שכב בשערי צדק על ערש דווי, במיטה לצידו שכב חסיד גור צעיר חולה מאוד ובעל אמונה ‏עזה.

‏כמה חודשים קודם אמר לי אבא שהוא היה שמח למצוא את אלוקים לפני מותו. איך אני יכולה לעזור לך לעשות את זה ‏אבא שאלתי והוא לא ידע לענות. אבא שלי היה כהגדרתו - ‏חילוני עצוב. תמיד היה בו געגוע, תמיד הייתה בו אכזבה.

ואז: שם בבית חולים בעודם שוכבים כאובים ומתמודדים עם המציאות הפיזית הקשה של גופם, אבא שלי והחסיד הצעיר ‏שלו הפליגו יחד לשיחות על הגבוה והנשגב, הם התרגשו ‏והתווכחו, הם רעדו והתפללו.

‏לא יודעת אם אבא שלי מצא את אלוקים אבל דקה לפני ‏שהרדימו אותו, הרדמה ממנה כבר לא התאושש, רצתי ‏אליהם ובקשתי - בואו להתפלל עם אבא שלי. חשבתי שרגוע ‏יותר הוא ילך להרדמה. וכך היה. ‏לא יודעת אם מצא, הלוואי שכן.

‏הם הגיעו לשבעה שלנו. ביום שקמנו ממנה רצנו לשבעה שלהם. נפשנו נקשרה בנפשם.

בתוך השנה הזו של קיטוב הולך ומחריף, של כעסים (מוצדקים), של שבטים שבטים, מתקשה לתת סיכום ‏לסיפור הזה - ואולי גם לא צריך".