רש"י לתהילים

תהילים פרק-נג
 
{א} לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל-מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד: {ב} אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה-טֽוֹב: {ג} אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת-אֱלֹהִֽים: {ד} כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד: {ה} הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:{ו} שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם: {ז} מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:
 

פירוש רש"י
{א} על מחלת. שם כלי שיר, ד''א על מחלתן של ישראל כשיחריב הבית וכבר אמר מזמור אחר דוגמת זה (לעיל יד) אמר נבל בלבו אין אלהים וגו', הא' על חרבן בית ראשון וזה על בית שני : {ב} אמר נבל בלבו. זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו : {ד} כלו סג. לשון סיגים : אין גם אחד. מכל חייליו שימחה בידו : {ה} הלא. יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים : {ו} לא היה פחד. זה כפחד הראשון שאירע לבלשצר כי בגאולה זו פזר הקב''ה עצמו' חונך החונים עליך ירושלים כענין שנאמר המק בשרו וגו' (זכריה י''ד), וכן פתרו מנחם, ודונש פתר אותו כמו (משלי כ''ב) חנוך לנער על פי דרכו וכ' של חונך היא יסוד במלה ככ''ף של חנוך, (סא''א) : הבישותה. אתה ה' את כל אויבי כי מאסתם :