כוחו של הרב מנדל זצ"ל – לרגל יום פטירתו

 
סיפורים רבים התפרסמו על כוח ברכותיו ותפילותיו של הגה"צ רבי חיים משה מנדל זצ"ל מב"ב. מלבד גדולתו העצומה בתורה ובעבודה, לבד מכוח התפילה הנדיר, היה רבי חיים משה איש אמת במלוא מובן המילה, שלא שינה מדיבורו אפילו במחשבה. פעמים הכריע כי יבוא או לא יבוא למקום מסויים שאליו הוזמן, רק מאחר שכך נפל במחשבתו בתחילה, ושוב להסכים לשנות.
כאשר החלו רבים להגיע לביתו, החליטו בני הבית כי יש לקבוע זמנים. כשהתעורר ויכוח שמע רבי חיים משה את הדיון ואמר כי יקבל עד השעה 22:00 בלילה. לאחר מכן, במשך שנים לא הסכים לומר מילת ברכה אחרי השעה 22:00. אפילו מילת שלום. שום דבר לא עזר. "לא יחל דברו". לבסוף, אחרי עתירות רבות הסכים לעשות התרת נדרים בפני בית דין.
בשעתו כשהיה גר ברמת עמידר התפרנסו בני המשפחה מקיוסק קטן. אולם במשך השנים התברר כי הקיוסק, אותו ניהלה הרבנית ע"ה, לא היה רווחי כלל. מבדיקה עלה כי שתי סיבות לדבר: האחת, כשהיתה הרבנית נוסעת להביא סחורה, חילק רבי חיים משה שתיה קרה לילדי השכונה על מנת שילמדו לברך 'שהכל'. בנוסף התברר, כי מהמשקל שבחנות פחד עד מאוד, והעדיף להפסיד רק לא לקחת פרוטה שאינה שלו. לשם כך הסיט את מחוג המשקל והפחיתו ב-50 גרם, כך שכל קונה קיבל עוד גרם נוסף על מה שקנה. "אינני רוצה שתאבד פרוטה אחת ללקוח", הסביר.
כשהגיע לארץ ישראל היה גר תקופה בצפת, אז עדיין לא יכול היה ללכת כלל בעצמו. באחד הימים שמעה אשה אחת, פליטת שואה גם היא, כי הרב מנדל  זצ"ל אמר שאם יוכל להגיע למירון יעזור לו הדבר מאוד. מירון באותם הימים היתה ללא כביש סלול, אלא הר תלול הקשה למסע גם לאדם בריא, ק"ו לאדם המרותק לכסאו. אולם האשה שכרה אמבולנס וארבעה עוזרים שישאוהו עד לציון, שם ביקש הרב מנדל כי ישאירוהו לבד, ולאחר שעה ארוכה יצא משם על רגליו
הסיפור מסתיים שנים רבות לאחר מכן. במשפחה ידעו לספר כי הסבא ברך את הישישה, שהגיעה כל שנה להתברך ב'גוט יאר', שתחיה עד גיל מאה. לפני מספר שנים נפטרה הזקנה, ואחד מבני המשפחה הלך לנחם. כבדרך אגב התעניין בת כמה היתה, ונענה: "בדיוק ביום מותה היתה בת 98". כששב נכנס לסבו וסיפר לו כי היה בניחום אבלים; "אבל", הוסיף בחיוך, "היא לא הגיעה לגיל מאה, אלא רק ל-98".
"נו", אמר הרב, "אמרתי לה שתזכה להגיע למנין 'לחיים'"…
(יתד נאמן עקב תשנ"ו)


לקריאת תהילים לעילוי נשמת  רבי חיים משה מנדל זצ"ל לחצו כאן