אסון כבד התרחש באמצע החתונה: הכלה התמוטטה

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

תלמידיו של המגיד ממעזריטש תמהו על העניות שבה היה שרוי רבם; בקתתו הייתה רעועה ודלה, כמעט ללא רהיטים, והוא ניזון רק מלחם יבש וממים. הם פנו לרבם ושאלו אותו מדוע הוא חי בתנאים מחפירים כאלה, בעוד שאנשים אחרים נהנים מחיי שפע.

המגיד השיב לתלמידיו בסיפור, שיעניק לנו מוסר השכל חשוב ויהווה משל לקשר שלנו עם הקב"ה.

"האיש העשיר ביותר בעיירה ארגן חתונה מפוארת לבתו", פתח המגיד את דבריו. "העשיר תלה מודעות בכל בתי הכנסת וברחובות, והזמין את כל תושבי העיירה לשמוח עמו ביום שמחתו. בשל נדיבותו של העשיר הוא רצה שגם קבצני העיירה יבואו לשמוח עמו.

"באותו הרגע אירע אסון טרגי: הכלה התמוטטה"

"היום המיוחל הגיע. על השולחנות הונח שפע רב של מזון משובח, וקבצנים רבים ישבו סביב השולחנות וציפו לטעום מהמאכלים המיוחדים. אולם באותו הרגע אירע אסון טרגי: הכלה התמוטטה. רופאים גדולים הוזעקו למקום וניסו לרפא את הכלה, אך לצער כולם הם נאלצו לקבוע את מותה. השמחה התחלפה ביגון, שירי השמחה התחלפו בזעקות שבר, בית המשתה הפך לבית אבלים והחתונה הפכה להלוויה כואבת והמונית.

"באותו הרגע נחלקו הקבצנים לשתי קבוצות: קבוצה אחת טענה שחבל שכל האוכל המשובח המונח על השולחנות ייזרק לפח. הם כל כך ציפו לטעום מהמעדנים הללו, ולא ידעו מתי תהיה להם עוד הזדמנות לטעום אוכל משובח שכזה. הם ניסו לתרץ את עמדתם בטענה שאם הם יישארו רעבים זה ודאי לא ינחם את בעל השמחה ולא ישכיח את צערו.

"הקבוצה השנייה של הקבצנים סירבה בכל תוקף לגעת במזון. הם לא שיערו בדעתם ליהנות ולו במעט מהאוכל והשתייה המונחים לפניהם, בעוד שהאדם שהעניק להם את כל הטוב הזה שרוי ביגון ובאבל. יתרה מזאת, כיצד ניתן ליהנות מאירוע שעצם קיומו הפך לאסון?"

"האי עלמא לבי הילולא דמי"

המגיד הסביר לתלמידיו שלפי הנמשל, העולם הזה הוא כאולם חתונות, כפי שכתוב בגמרא: 'האי עלמא לבי הילולא דמי'. כל מטרתו של אולם החתונות הזה הייתה למען מימוש הקשר של אלוקים עם כלתו, כנסת ישראל. אך בית הכלולות – בית המקדש – למרבה הצער נחרב. העולם הזה ממשיך להתקיים, ומי שרוצה יכול לכאורה להמשיך וליהנות מהשפע שהוכן לרגל האירוע, אך עלינו לזכור כי בעל השמחה שרוי באבל.

מסכם המגיד את דבריו ומסביר שישנם אנשים המסוגלים ליהנות מכל השפע ללא רגשות חרטה בגין הצער של אבי הכלה. "אולם אני שייך לקבוצת הקבצנים השנייה", מסביר המגיד. "אני חש שאני נמצא בחתונה שהופסקה באיבה, ועל כן אינני מסוגל לשמוח בלב שלם".

לו נחוש באמת את הכאב ואת הצער מחורבן בית מקדשנו ומהריחוק מבוראנו – בעזרת השם נזכה לגאולה שלמה, להשראת שכינה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.