'איני צריך לחזור בתשובה. אני כבר בתשובה': איש התקשורת שמפתיע את הרשת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

העיתונאי שי גולדן, מעלה מדי פעם פוסטים ומביע עמדות המראות שהוא מחובר ליהדות, אך אף פעם לא דיבר על דבר זה בגלוי ובאופן רשמי.

כעת, הוא מעלה פסוט מיוחד בו הוא מדבר בדיוק על היהדות ועל החיבור שלו:

"הרבה אנשים שואלים אותי לאחרונה: 'מה, אתה מתחזק?, אתה חוזר בתשובה?' ואני מלכסן חיוך חצי נבוש ורבע שלם עם עצמו ואומר: 'איני צריך לחזור בתשובה. אני כבר בתשובה'.

"ואז יאמר מי שיאמר: 'אבל מה עם המצוות והפרקטיקה?' ואני אשיב: 'אני חושב שדווקא בגלל שאני בעל חזות חילונית והתנהלות חילונית וחינוך חילוני מבית, אני עוסק בתפארת השם מהמקום הזה ומהנראות הזאת ובשפה הזאת, ויש לזה חשיבות, בדרכו'. כי רוממות ה׳ בגרוני מיום שגרוני ידע לפצות הגה. אז איני נזקק להוכחה בפני איש. אני וה׳ זה סיפור אהבה מיום שדעתי עומדת. אבל נדמה לי שלקחתי לעצמי תפקיד זעיר מאד של אהבת הבורא והדבקת אנשים באהבה זו, דווקא מהמקום של החילוני והמשכיל ובעל הכישורים האנליטיים והפרסונה התקשורתית והציבורית המסוימת שלי; כמו כדי להדגים שה׳ ומופלאתו מתקיימים בכל מיני אנשים, בכל מיני צורות ושפות ונראויות".

גולדן נותן דוגמאות לדבריו:

"ולמשל, כאשר אני יוצא נסער להגנת אחיי ואחיותיי החרדיים, אני יודע - ושמח על כך - שאין לי כיפה על הראש; כי זה קצת אומר לחילוני שמפחד נורא מהדת ומה׳ שמקנן מסביבו ובמרומז ובמוכחש בתוכו: הנה אדם שיש לו מערך ערכים וקודים תרבותיים כמו שלך והוא אוהב אלוקים ומכבד ומעריך דת ומתפלא עמוקות מגאונותה ועומקה של התורה; אז אם הוא בחר בכך ונשאר בחיים, גם את/ה מסוגל/ת".

עוד הוא כותב על הקשר שלו עם הבורא:

"עכשיו, אין לי שום יומרות משיחויות או תחושה שאני שליח או בעל תפקיד של בשורה. אבל אני מבין בחושיי שנקלעתי לסיטואציה בחיים בה יש לי אוזניים ועיניים רבות קשובות ומתבוננות, ומגיל צעיר נדברתי ביני לבין ה', שאקדיש את כל כשרונותיי להוציא אותו גדול ונהדר וכביר ומופלא.

"ועכשיו, כשיש הרבה עיניים ואוזניים שצופות ומאזינות, אני חש שיש לי חובה עמוקה לשמור על אחיי הדתיים, בכל צורותיהם ולשונותיהם ואורחותיהם, ולתת להם גב מהגזרה החילונית והנורא מערבית, ולהראות גם להם שגם בנו, החילונים, יש הבנה והערכה והוקרה לפרקטיקה שלהם ולדרך בה הם משמרים את הרוח; את הרוח עצמה".

גולדן מספר על התהליך שהוא עובר גם עם הרב שלו:

"כאשר דיברתי עם הרב החכם שלי, אור זיו, על כך - הוא שמח מאד על שאני כל כך אוהב את ה' ואת אוהביו, ואמר לי שזה בסדר; ואפילו בסדר גמור שממקומי וממלבושיי אני עושה בשביל שם שמים את השירות הזה".

עוד הוא כותב:

"וגם אם זה נשמע פומפוזי מדי: זו זכות לתת שירות לה׳. ואני מעניק אותו בהכנעה גמורה ובהתכוונות מלאה, ומבלי להתנצל ומבלי לתרץ ולהסביר, כי אין לי שום צורך להסביר כמה אני אוהב את ה׳; וכמה אני משרת הכי חפץ לב שלו. וכך אני - בדרכי ובסגנוני - נותן לו שירות עמוק ומלא התכוונות וגם ותשורת נאמנות מוחצנת ומופגנת. ונדמה לי שיש גם לאהבת ה' הזאת ולסגנון הזה מקום במרחב היהודי החדש והמדהים והמורכב הזה שלנו".