המסר לארוסות שאהובן נפל: "הקב"ה מביא מכה והוא מרפא את הלב"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

איך מתמודדות הארוסות והנשואות שיקיריהן נפלו בקרבות במלחמה הנוכחית?

גלית היתה מאורסת לפני 22 שנים לגדי עזרא הי"ד. גדי נפל במצבע "חומות מגן" בפעילות מבצעית.

לפני שנפל כתב לה את המכתב הבא, שהפך נפוץ ומוכר:

"גליתי שלי יקרה,

אם המכתב הזה יגיע אליך סימן שקרה לי משהו. היום בבוקר קיבלנו הודעה שהמבצע המתוכנן מאתמול יתבצע היום. אמרתי לך שהמבצע השתנה והוא לא מה שהיה צריך להיות - לא רציתי להדאיג אותך יקרה שלי. היה לי מאד קשה לא לספר לך את האמת אבל העדפתי את זה מאשר תשתגעי מדאגה - "משנין מפני השלום" - גם השלום הנפשי של האדם אותו אתה אוהב יותר מכל עלי האדמות. אהובה שלי אני מרגיש שמצד אחד אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלהיות אתך, לאהוב אותך ולהקים אתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה ולהכות את הנבלים האלה מכה כזו גדולה כדי שלא יחשבו אפילו לעשות עוד פיגוע או אירוע חבלני ויקחו בחשבון שכל פעם שיעשו זאת נכה אותם במקום הכי כואב שיכול להיות ונהיה מוכנים לשלם את המחיר. אני מוכן להיות המחיר הזה. אל תכעסי עלי אהובתי אבל ברגעים כאלה הרגש הכלל ישראלי שלך הוא שאמור להוליך אותך ועליך להלום ברשעה כאילו אין לך חיים פרטיים - "בצבאות דוד היו נותנים גט כריתות לפני יציאה למלחמה" (תסתכלי ב"לאמונת עיתנו" חלק ד').

יפה שלי, אני אוהב אותך כל כך והצער היחיד שלי הוא העובדה שאת תצטערי ושאני לא אזכה להיות זה שיגרום לך להיות מאושרת. הרי אין דבר בעולם שמגיע לך יותר מאושר. לכן אני מבקש, מקסימה, שתהיי מאושרת!

שתשמחי, שתאהבי ושתפרחי - כי כך ראוי לך. אני תמיד אשגיח עלייך מאיפה שאני אהיה ואדאג שתפגשי עם אדם שיסב לך אושר יותר ממני.

חמודה אל תשכחי - הכל לטובה ואם זה מה שבחר רבש"ע אז זה מה שצריך להיות. לנו נשאר רק לקבל זאת באהבה.

אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך ותדעי שהדבר שנמצא לי בראש תמיד, זו רק את, גם ברגעים האלה וגם אני בטוח שברגע שיקרה לי מה שקרה, את תהיי הדבר האחרון שעליו אחשוב ואפרד מהעולם בידיעה שהייתי הכי מאושר שיכול להיות וזה בזכותך. תחשבי על זה שהפכת אותי לשמח ולמאושר שבאדם והבאת אותי להשגות שכל חיי רק חלמתי להגיע אליהם. אני אוהב אותך יקירה ומודה לך על כל הטוב והאושר שהשפעת עלי בזמן שהיינו ביחד.

בעצם לא היינו ביחד אלא אנחנו תמיד יחד גם מלפני שבאנו לעולם וגם לאחר שנפרדנו ממנו אנחנו יחד. תזכרי את זה יקרה שתמיד אנו יחד הרי שורש נשמתנו אחד.

"כל מאן דעביד רחמנא לטבא עביד" - הכל לטובה גם זה, אני מבטיח לך שאיפה שאני נמצא זהו המקום הנפלא ביותר שקיים, אני לא סובל ולא מצטער, הצער היחיד שלי הוא על הצער שיגרם למי שנשאר - לך ולמשפחה ולחברים.

תפיצי את הבשורה יקרה - "אין ייאוש - תמיד להיות בשמחה", זה מה שאני מבקש ממך גם אם זה קשה. אני יודע שממך אני יכול לבקש זאת בגלל שאני מכיר את השמחה והאושר הטבעיים שקורנים ממך תמיד ושבהם כל כך התאהבתי והם מה שמשכו אותי אליך בהתחלה כשראיתיך לראשונה.

יקרה שלי, אהובה שלי, אני אוהב אותך ותמיד אוהב, רק תבטיחי לי שתמשיכי הלאה ולא תתני לסדום לנצח - את המנצחת וכך צריך להיות וכך נכון שיהיה.

אוהב אותך לעד ולנצח נצחים ותמיד נמצא אתך.

גדי".

כיום, גלית נשואה ואם לתשעה ילדים. בראיון לאתר כיפה, היא אומרת:

"בעלי מרגיש כאילו גדי היה החבר הכי טוב שלו, ואנחנו נוסעים ביחד בכל שנה ליום לימוד לעילוי נשמתו".

על התקופה שבאה לאחר שמחת תורה השנה היא משתפת:

"בשבועות הראשונים הייתי מרוסקת, לא הצלחתי לתפקד. לאט לאט הבנתי שיש פה מהלכים נסתרים, עוד מעט יהיה פה אור גדול. אני בצער עצום על כל אישה שאיבדה את הבעל שלה, זה ייסורים גדולים. אבל עוד מעט נראה את התסריט המלא".

היא משחזרת את הרגעים האחרונים ששמעה מגדי:

"בקול קר הוא התקשר וסיפר לי כמה קשה בשדה הקרב, איך בכל פעם הוא מזהה צלף ומתפלל שהפעם הוא יחיה. ואז הוא אמר שאם יקרה משהו, עצרתי אותו ואמרתי שאני לא משתפת פעולה עם השיחה הזאת ושזה לא יקרה. הוא שאל אם הוא יכול לכתוב את מה שעובר עליו. אמרתי לו שיכתוב ושיזרוק את זה לפח קרוע לחתיכות או שיחביא בעליית גג ונקרא אותו ביחד עם הנכדים שלנו. השיחה נגמרה בלי שסיכמנו משהו.

"אחרי שהוא נהרג נזכרתי בשיחה וחיפשתי את המכתב. קראתי אותו ובכיתי, תוך כדי גיליתי מאחוריי חבר שלו שקרא גם הוא. הנחתי את המכתב בתיק ולא סיפרתי לאף אחד. לרגע לא חשבתי לפרסם אותו.

"למחרת בבוקר גיליתי ערימה של מאות דפים בשבעה, לא הבנתי מי כבר הספיק להכין גיליון לעילוי נשמתו, עד שגיליתי שמדובר במכתב שלי, שמישהו העתיק וחילק לכולם. הייתי מזועזעת, לא הבנתי מי היה יכול לעשות דבר כזה. עד שקיבלתי שיחת טלפון מאישה שאיבדה את בעלה בפיגוע עשור קודם לכן, והיא סיפרה עד כמה המכתב עזר לה להחליט שהיא ממשיכה לחיות. סגרתי את הטלפון ואמרתי לקב"ה שהבנתי. לא שאלו אותי אם לפרסם או לא ואני לא צריכה עוד טלפונים. התלבטתי אם להוריד חלק או לא, בסוף הורדתי מילים בודדות. אני עדיין בשוק, בכל יום זיכרון שולחים לי סרטונים מטקסים בארץ ובחו"ל שמקריאים את המכתב".

את הרגע בו הצליחה לקום מהנפילה הקשה, היא מתארת כך:

"אני מאמינה שזה לא נכון לבנות קשר כשאת עדיין אוהבת מישהו. הלב שלי צריך להיות שייך 100 אחוז למשפחה שלי והרגשתי שזה לא יהיה הוגן לבחור שאצא איתו. בכל יום התפללתי בכותל, ביקשתי מהקב"ה שיעזור לי לנקות את הלב, לקום. עד ששלושה חודשים אחר כך פתחתי שוב את המכתב שלו, הבטתי בתמונה, ובכיתי, אבל לא מגעגועים.

"אני יכולה לדבר על גדי שעות כמו שאני מדברת על אדם גדול. אני שמחה שהייתי איתו בחודשים האלה וחיזקנו אחד את השני אבל ברגש אין שום דבר. כל החלומות שלי הלכו ולאט לאט הלב שלי נרגע והתפנה, צריך לזכור שכמו שהקב"ה מביא את המכה הכואבת והקשה הזאת הוא מביא נחמות ומרפא את הלב. לא להכניס את השכל של איך זה יקרה".

כשנשאלה מה היא יודעת היום, לאחר 22 שנים, לעומת אז, היא משתפת:

"ההבנה שאין על הקב"ה והוא יודע מה הוא עושה. בפרספקטיבה של זמן את מבינה כמה הכל מדויק ברמות מדויקות לפרטי פרטים. אחרי שגדי נהרג הייתי אצל ההורים שלו בשבתות במשך שנה שלמה. כשאלירז פרץ ז"ל הכיר לי את אליעזר בעלי, נסעתי להורים של גדי כי קיוויתי לקבל מהם סימן שאכן הוא האיש שלי. אמא של גדי הראתה לי עבודה שגדי הכין בשבחו של אליעזר. כמעט התעלפתי. אנחנו לא מדברים עליו ביום יום, אבל אם יש צורך זו לא מילה שאסור להכניס הביתה. כשאני מעבירה הרצאות על גדי אז בעלי תמיד לוקח אותי ומחזיר".

"לתת מקום לכאב, לגעגוע", היא אומרת כמסר לאוסות הטריות שאיבדו את אהובן

"להיות עטופה באנשים שאוהבים אותך. ויחד עם זאת להרים את עצמך, מגיע לך! אל תרגישי יסורי מצפון כשאת שמחה, הוא רוצה אותך פורחת וממשיכה בחיים. רוקדת/ מציירת - עושה דברים שמשמחים וממלאים אותך. ואם את שוקעת ולא מצליחה לבד - תעזרי באנשים, חברות וכל מה שיעזור לך לקום, תהי עסוקה בהנצחה או עשיה לזיכרו. עשיה ונתינה - מרפאים פלאים את הנפש".

היא ממליצה כן להישאר בקשר עם משפחת הנופל, אם זה אפשרי:

"כל עוד זה מוסיף למשפחה, זה שווה. תמיד כשמקבלים את הכאפה הזאת אפשר להסתכל על זה בכמה זוויות. למה דווקא לי? איך הקב"ה עשה לי את זה? והאפשרות השנייה היא וואו, הקב"ה בחר בי ואני לא מאחלת לאף אחד לקבל דבר כזה. אבל אם הוא כבר נגע בך אז איזה מתנה זה".