מיה שם: "האמונה שלי התחזקה בטירוף בשבי"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

החטופה ששוחררה בחסדי שמיים, מיה שם, מספרת על התחזקותה בעקבות כל התהליך הקשה שעברה בשבי חמאס.

"זאת השליחות שלי. אני אומרת תודה. תמיד הייתי בן אדם מאמין ורוחני, האמונה שלי התחזקה בטירוף בשבי".

עוד הוסיפה:

"כל סטירה שאני מקבלת בחיים, תמיד יש גרוע יותר והכל טוב. כל בן אדם שנכנס לחיים מעביר אותך שיעור, יש לו תפקיד מסוים. את יוצאת מחוזקת".

בעבר סיפרה לחדשות 12:

"הייתה לי תחושת מועקה מאוד כבדה. איך שהתחילו האזעקות יצאנו מיד הביתה. אבל אחרי 25 דקות של נסיעה, חיכו לנו שני טנדרים עם מחבלים. ירו לנו על החלונות. אחד החמאסניקים הסתכל עלי וירה לי ביד מטווח מאוד קצר. צעקתי 'אין לי יד! אמרתי 'שמע ישראל', לא רציתי למות.

"מחבל קשר לאליה (אליה טולדנו הי"ד) את הידיים. הוא הסתובב אלי והתחנן שאבוא איתו. הוא פחד. מאז לא ראיתי אותו יותר. זו הייתה החלטה של רגע - או ללכת איתו ומה שיהיה יהיה או להישאר ולמות. צרחתי בטירוף. משום מקום בא רכב עם ארבעה מחבלים. אחד מהם משך אותי מהשיער, הכניס אותי לרכב, הוריד לי את הראש - ונסענו לעזה".

היא נזרקה לחדר אחורי בבית חולים וידה נקשרה לפלסטיק: "כך הייתי במשך שלושה ימים. לאחר מכן הלבישו אותי ולקחו אותי לחדר ניתוח, בלי משככי כאבים, בלי כלום. המנתח אמר לי 'את לא תחזרי בחיים הביתה'".

מחבל היה תמיד נמצא באזור לשמור עליה:

"פחדתי שהוא ידפוק לי כדור בראש פתאום. אחרי זה העבירו אותי לחדר פנימי עם משפחה. זרקו לי אוכל פעם ביום, היו ימים שלא קיבלתי אוכל. הילדים פתחו את הדלת, הסתכלו עלי וצחקו. הילד, בן 10, נכנס עם שקית ממתקים לחדר. נתן לאביו, נעמד לידי, פתח את השקית - סגר והלך. זה רוע, הסתכלו עלי כמו על חיה.

"פעם אחת ממש נחנקתי, והוא איים עלי שאם לא אפסיק לבכות הוא יישלח אותי למנהרה. הכנסתי לעצמי לראש - 'תישארי חזקה. אל תתפרקי פה, את תכף חוזרת הביתה'. זה מה שאמרתי לעצמי כל הזמן. חשבתי על אמא, באיזה סרט היא נמצאת, ועל כל המשפחה. הייתה לי ראייה הישרדותית.

"יום אחד המחבל התחרפן. הוא התחיל לבכות, ולקח את הקלצ'ניקוב שלו. הייתי בטוחה שידפוק לי כדור בראש. באתי אליו, שאלתי אותו למה הוא בוכה. הוא אמר ששני חברים שלו נהרגו מהפצצות של ישראל. בלב שלי הייתי מבסוטה רצח. שיחקתי את המשחק כאילו שכואב לי, כאילו אני כואבת את כאבו. לא ראיתי אור יום כל ה-54 ימים האלו. הגוף שלי לא זז. היה לי קשה ללכת, הרגליים שלי רעדו. ישנתי שעה ביממה, אי אפשר לישון כשהוא יושב ובוהה בי. מקלחת? בחלומות.

"פעם אחת עברנו לבית עם עוד שלושה חמאסניקים. כולם ישבו חמושים עם כיסוי על הפנים. פחדתי פחד מוות. שאלתי אותם אם הם רעבים. שלחתי אחד מהם לשוק, אמרתי לו שיביא כמה מצרכים ועשיתי להם תבשיל 'טבחה'. הקללתי את הסיטואציה. זה או להכין להם אוכל - או להירצח".

על שאר החטופים שעדיין לא ידוע גורלם היא אומרת:

"פגשתי חטופים אחרים והם היו שבר כלי ממש. זו רולטה רוסית. חלק משתחררים וחלק נשארים, זה הדבר הכי קשה בעולם. אלה שלא שוחררו קמו לחבק אותי, והתחננו 'מייה, בבקשה תעשי בלגן. שלא יישכחו אותנו'. התנצלתי על זה שאני יוצאת, אמרתי להם 'אתם תצאו, אני מבטיחה'".