אמו של החטוף ז"ל: "עלינו לתת דוגמה אישית של אחדות"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

"זה היה היום האחרון של חנוכה. בעצם באותו ערב כבר לא היה חנוכה, אבל הבוקר זה עוד היה חנוכה. ובאו אלינו משלחת של נשים הביתה ובישרו לנו את הדבר הכי גרוע שיכול להיות".

כך מספרת איריס חיים - אמו של יותם חיים ז"ל שהיה בשבי חמאס ונהרג בטעות מאש כוחותינו, בפודקאסט של הדר מילר.

"זהו, שכבר אין למה לחכות, יותם נהרג. אני חיכיתי, קיוויתי, האמנתי, הייתי רק באופטימיות. באמת לא נתתי אפילו לשביב של איזשהו רמז, סיכוי שאולי לא, להיכנס אלי. מאה אחוז אופטימיות וביטחון מלא, שזה רק עניין של זמן, ויותם חוזר הביתה. ופתאום מודיעים שהוא חזר הביתה לשמיים. זה היה קשה מאוד, רגע של חושך גודל מאוד. היום שהודיעו לנו - שגם בו לא הבנתי איך אני מתקדמת.

"הרגשתי שזה לא הגיוני לי להיות במצב של יאוש. אני לא יכולה להיות שם. פשוט עשיתי פעולה אקטיבית. השתתפתי בתרגיל של פסיכודרמה והמורה שלי ביקשה ממני לדבר, כאילו אני יותם. זרמתי עם זה ונתתי לעצמי להיות שם בלי יותר מדי לשאול. כשהייתי שם, יותם באמת כאילו התגלה לי, כפרטיזן. דיברתי כאילו אני יותם, ומהפה שלי יצאו מילים, של גבורה וכוח. כך יצרתי את התודעה החדשה הזאת, שנכון הגוף שלו לא פה, אבל יותם איתנו כל הזמן".

איריס חיים, אמו של יותם ז"ל, שנחטף מקיבוץ כפר עזה ונורה למוות בשוגג על ידי כוח צה"ל בשג'אעיה לאחר שנמלט מחוטפיו, משדרת עוצמה ואופטימיות נדירה למרות הטרגדיה הבלתי נתפסת.

רבים אומרים לאיריס שהיא מקרינה אור, ועל כך היא אומרת:

"זה מה שאומרים, אתמול אמרו לי כאן שאני פשוט נראית מוארת, זה כאילו אני לא מסתכלת על עצמי יותר מדי ככה, ולא רואה את זה בעצמי, אבל אני מרגישה שיש בי הרבה אור. יש לי איזו יכולת, בכל מקום, להיות באופטימיות.

"אני חושבת שזה מאוד בסיסי, זה משהו מאוד ב-די.אן.איי שלי, כאילו נולדתי עם משהו אופטימי תמיד. אני לא זוכרת, חוץ מהיום שהודיעו לנו שיותם נהרג, ימים של יאוש".

מאזד התקרית הקשה היא מרגישה חיבור וחיבוק מכל עם ישראל:

"אני מקבלת המון פידבקים לגבי יותם. שיותם נכנס לאנשים ללב. מהשבעה באוקטובר הבנתי שהלב שלנו באמת פועם ביחד. ראיתי את זה מתחילת הדרך. אני לא באתי מהעולם של חיבורים, הייתי מאוד מנותקת, גרתי בעוטף ולא הכרתי שום דבר חוץ ממה שקשור אליי.ואני חושבת שיש עוד הרבה אנשים שחיים ככה, לא משנה אם זה בימין או בשמאל".

היא מספרת על מקרה אחד מיני רבות שנגע בה:

"הייתי צריכה לקנות דברים אז אמרנו נלך לסופר פארם וקפצתי לסופר פארם, לסניף של ניות, ובכניסה לסופר פארם עמדו שתי ילדות בנות שמונה ועשר דתיות חרדיות עם שמלות והן אוספות תרומה לחיילים. זה ריגש אותי. שגם אם אין להן קשר ישר הן רוצות לתרום אפילו את המעט הזה".

היא מוסיפה כי "אני לא צופה בטלוויזיה מהשבעה באוקטובר. הטלוויזיה לוקחת אותי למקומות שלא מתאימים לי. כל הפרשנויות והדיבור המאוד מפלג גרם לי להבין שזה לא בשבילי.

"הדבר היחיד שקשה לי יותר זה לא אם אנחנו לא חושבים אותו דבר, כי זה מאוד הגיוני. קשה לי ההתנהגות והשיח אלים שאני רואה אותו מצד הממשלה והכנסת. חלקם מתנגחים ומדברים לא יפה אחד על השני וזה מחלחל מאוד כלפי מטה. בעיני זו תופעה מאוד מסוכנת. כשזה הופך לפרסונלי, זה גם הופך להיות אלים ומאוד מסוכן. את זה אני רוצה לשנות.

"פתאום לא יכולתי לסבול שאנשים באים אלינו הביתה ומדברים בכעס על הממשלה. אמרתי 'חבר'ה זה לא מתאים לי. אתם רוצים לבוא לכאן? בואו נדבר על דברים אחרים. נדבר על יותם, נספר עליו, אני לא רוצה שיביאו כעס לבית".

היא מציינת כי מאז השבעה באוקטובר היא חווה "קפיצה רוחנית" ומוסיפה:

"עלינו לנקוט באחריות אישית, לתת דוגמה אישית של אחדות. אסור לפסול או למחוק. צריך להכיר יותר".