הוריו של שורד השבי שחזר: "התחושה הייתה כמו תחיית המתים ממש"

"גילינו שאיתן נחטף כשחזר אחורה לתופת. הוא חזר ב-12 בצהריים מאזור יותר מוגן, הוא כבר שילח את הניצולים שהציל עם מאבטחים וחזר אחורה דרך ארוכה לתופת כדי לחפש את החבר הכי טוב שלו".

כך מספר בראיון בערוץ 12 ד"ר צביקה מור, אביו של שורד השבי שחזר איתן מור.

"רדפו אחריו שלושה נוח'בות עם כל הציוד, תפס אותו עזתי ואיתן הכריע אותו והתחמק. בסוף הקיפו אותו שמונה עזתים עם מסורים, גרזנים, סכינים ופטישים. הוא חטף הרבה מכות ושאלו אותו אם הוא רוצה למות או להיחטף לעזה. הוא בחר בעזה. הכניסו אותו לרכב גנוב מאחד הקיבוצים ולקחו אותו".

עוד מוסיף אביו:

"הילד חזר חי מהשבי עם כל האיברים. הוא חוזר לעצמו, אני לא יכול לבקש יותר מזה כלום לבן ולמשפחה שלי. אנחנו מאושרים מאוד. חרדנו מאוד למצבו, לא ידענו איך הוא יחזור כי חמאס לא פרסם עליו דבר. הוא חזר חי ובריא, כמו כולם לשיקום, והוא יתחזק. איתן מספר במעגלים המשפחתיים דברים שעברו עליו. אנחנו שותים בצמא את דבריו.

"אני רוצה לדעת, אני רוצה לעזור לבן שלי לעבד את הדברים. אני מוכן שיכאב לי ושאדע במה צריך לעזור ולטפל. הוא יספר מה שהוא רוצה, לעולם לא אדע אם יש משהו שהוא לא רוצה לספר. אנחנו פתוחים לחלוטין עם הדברים ונראה".

הוא מספר על איתן כי "הוא ג'וקר, גם לפני המלחמה. הוא חוזר לעצמו כי הוא אופטימי. הוא הגיע עם מאגרים גבוהים לעזה, בגוף ובנפש. הייתה לו אופטימיות והבנה של המצב באופן כזה שהוא הצליח לשרוד".

בראיון לישראל היום שיתפה אמו, אפרת מור:

"אני לא מעכלת, לא מפנימה עדיין שהוא באמת פה. הוא יושב לידי, אני קוראת לו בשם שלו והוא עונה. אני יכולה לגעת בו. זה בלתי נתפס. רק ברגע שראיתי אותו יורד מהרכב הרגשתי תחושת שחרור והרשיתי לעצמי להאמין שזה אכן קורה".

היא מתארת את הקושי שנאלץ בנה לחוות:

"הוא עבר ארבעים מקומות בשבי, רוב הזמן מעל לקרקע. היו תקופות קשות מאוד, והוא עבר עינויים. היה שלב שהוא השלים עם זה שהוא יחיה וימות בעזה. אבל איתן אמר שגם כשהיה רעב זה לא כי הרעיבו אותו בכוונה. הוא היה בצפון עזה, ושם היה יחסית סביר. הוא סיפר כמה קשה היה לשרוד את היום-יום, כמה פחד מההפצצות. הייתה סיטואציה שבה השובה שלו חטף טיל והוא המשיך ללכת. זה היה כל כך קרוב. כל כך הרבה פעמים הוא היה על סף מוות.

"כל ערב לפני קריאת שמע הוא אמר תודה. הוא אמר לעצמו: 'איתן, יש שבויים במצב הרבה יותר קשה ממך, תגיד תודה'. כשהיה לבד, לימד את עצמו ערבית. ביקש מהשובים שיכתבו לו את האותיות. הוא הגיע לרמה כזו גבוהה שהם נתנו לו לקרוא ספר בערבית. הוא אפילו לימד אותם להכין שקשוקה, כי הם שמו רק עגבניות והוא אמר להם להוסיף שום ופלפל חריף".

על רגע הפגישה המרגש ביניהם, היא מספרת:

"הילד שלי חזר מהמתים. הוא היה חיוור ודיבר בלחש. הדבר הראשון שעשה במסוק היה לקחת את השקית מהיד שלי ולומר: 'אמא, את לא צריכה לסחוב'. התחושה הייתה כמו תחיית המתים ממש. היום הוא מתחזק, הצבע חוזר לפניו, והוא אפילו העיר לי השבוע: 'אמא, את לא אוכלת מספיק חלבונים‘".