כוחו של קדיש: הבלשים שבדקו האם הבן אכן קורא קדיש על אביו המנוח

אברך, תושב מרכז הארץ, מוסר שיעורים קבועים מידי יום ביומו באחד מיישובי השרון.

 
באותו יישוב התגורר יהודי דתי, שנפטר והותיר אחריו בן ובת שאינם שומרים תורה ומצוות, וכן ירושה בת 12 מיליון שקלים!
 
האיש הותיר צוואה כתובה וחתומה ביד עורך דין, לפיה הבן יקבל 10 מיליון שקל, והבת 2 מיליון. אך כל זאת בתנאי מראש, שהבן יאמר אחריו קדיש כל יום, מבלי להחסיר אפילו פעם אחת בשלוש התפילות, בכל ימות השנה הראשונה לפטירתו. באם לא יקיים הבן את התנאי תתחלק הירושה חצי חצי: הבן שש מיליון והבת שש מיליון.
 
הבת פתחה את הצוואה, ואמרה לעצמה: אין מה לחשוש, כי אין סיכוי שאחי יאמר קדיש כל השנה באופן מוחלט שלוש תפילות בכל יום. מה עשתה? החליטה לשכור חברת חקירות, שתעקוב אחר אחיה ביסודיות, ותתפוס את הפעם האחת שהוא מפסיד את הקדיש, ואז תקבל מיד 4 מיליון שקלים נוספים. אך ביצוע התכנית לא היה קל.
 
כאן אנו שבים לאברך היקר הנ"ל. הוא מוסר את השיעור היומי באותו יישוב, בין מנחה למעריב, ובן המנוח מגיע ערב ערב לתפילת מנחה, אומר קדיש, וממתין לקדיש של תפילת ערבית. לשיעור בין מנחה למעריב, הבן לא נכנס אף פעם, מיד אחר תפילת מנחה יושב בחוץ, מפטפט, משחק. אותו בן דאג לספר לאברך מוסר השיעור, כי הוא בא במיוחד כדי לומר קדיש על אביו, ולכן האברך היטיב עמו, ומידי ערב, בסיום השיעור, יצא האברך החוצה והודיע לאיש כי מתחילים ערבית. רק אז נכנס להתפלל ולומר קדיש.
 
הבלשים של חברת החקירות, מיקדו את מאמציהם בשעות הללו של מנחה ומעריב, המתינו בסבלנות לערב אחד בו יימשך הבן בעסקיו וישכח מעריב אחד, אבל הם לא השיגו את מבוקשם, וה"אשם" היחיד בכך היה מיודענו האברך היקר, שהקפיד תמיד לצאת ולקרוא לבן להיכנס פנימה.
 
האחות הבינה, כי היא משקיעה סכומי כסף גדולים שהולכים לטמיון, והחליטה לעשות מעשה. היא השיגה את מספר הטלפון של האברך והתקשרה אליו. היא הציגה את עצמה, וסיפרה לאברך את כל הטמון מאחורי הקדיש של אחיה, וכי היא מפסידה בגלל הקדיש שלו ארבעה מיליון שקל. "אני בטוחה כי אילולא תקרא לאחי פנימה, ולו פעם אחת, הוא לא ישים לב שמתחילים להתפלל, ואני ארוויח את הסכום העצום. ולכן ברצוני להציע לכבוד הרב הצעה שאי אפשר לסרב לה: ידוע לי כי יש בקהילתכם אנשים וארגוני צדקה הזקוקים לעזרה כספית. אני מוכנה להתחייב ליתן ארבע מאות אלף שקל דרכך, אם בסך הכל לקדיש אחד ויחיד לא תקרא לו פנימה".
 
האברך נסע לבני ברק, למעונו של מרן ראש הישיבה, הגאון הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, והציג את הסיפור בפניו. תגובת מרן הייתה: חלילה לך מלהיענות לבקשה, וזאת מפני שעליך לדאוג לקדיש של הנפטר באופן מושלם, ולא לעשות שום שיקולים לטובת הבן או לטובת הבת, אלא לטובת הנפטר, כי כל קדיש וקדיש חשוב עד מאוד לעילוי נשמת הנפטר.
 
האברך קיבל את ברכת מרן להצלחה, והמשיך בשלו, לצאת מידי ערב אחר השיעור ולקרוא לבן כדי שיאמר את הקדיש.
ומה אירע בסוף?
 
הבן המשיך בקדיש שבוע ועוד שבוע, וערב אחד, לאחר ערבית, לפתע פנה הבן ושאל את האברך: תאמר לי, אני לא פוגע בך שאני ככה יוצא החוצה? האברך חייך והשיב בנעימות: אני מחלק לשומעים יהלומים. ההפסד כולו שלך. יהלומים, תמה הבן? כן, יותר מיהלומים. תנסה להשתתף פעם אחת – ותיווכח. למחרת החליט הבן להישאר לשמיעת השיעור. הוא שומע וכולו מוקסם. לאחר שכל כך התרשם מדברי התורה, החליט גם למחרת שהוא נשאר לשיעור. וכך אירע גם בימים הבאים. חלפו חודשיים, והבן לא החסיר אפילו שיעור אחד. בהמשך התחיל לשמור שבת(!), ויש לאביו המנוח נחת רוח עצומה לא רק מהקדיש, אלא בעיקר מהבן שמתקרב יום-יום לשמירת תורה ומצוות, הודות להקפדת האברך שלא לאבד ולו קדיש אחד, כפי הוראת רבן של ישראל, הרב שטינמן,
 
וזהו כוחה של קדיש.