אנחנו אחראים על עצמנו

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בן אדם נמצא בדרך, מצב רוחו מדוכא, הוא הולך שפוף ובחוסר תשומת לב נופל לבור עמוק. הוא נפצע וסובל מכאבים. מצב רוחו שהיה שפוף עוד טרם נפל לבור, נעשה קשה עוד יותר. זמן רב חולף והוא תוהה מה יעשה כדי לשנות את מצבו. הוא משווע לעזרה וזועק: "נפלתי לבור. אני פצוע, כואב לי, אני פוחד, אני לבד פה. אני רעב וצמא ורוצה לצאת".

לפתע נשמע קול מוכר מלמעלה, אביו מולידו אוהבו, אשר ודאי יחלצו מהבור. "אבא תציל אותי" הוא קורא אליו, "אני בבור. אני צמא' פצוע ורע לי",

לבו של האב הרחמן יוצא אל בנו. האב מביט סביבו ומגלה מעט מאוד כלים שיוכלו לסייע לו להצילו. כאשר מבטו של האב מעמיק אל תוך הבור, הוא מגלה כי יש בו קרשים למכביר.האב מתכופף אל הבור ככל יכולתו ומתחיל לדבר עם בנו: "בני אהובי, אני רוצה לעזור לך. אני רוצה להוציא אותך מהבור, אך אין לי דרך לעשות זאת מכאן. אם ארד בעצמי אל הבור, שנינו נהיה תקועים למטה. אלך לחפש חבל ארוך, ובזמן הזה השתמש בקרשים הסמוכים אליוך והתחל לבנות מהם סולם עליו תוכל לטפס".

"אבל אני רעב", בוכה הבן.

"אני יודע", עונה לו אביו ולבו כואב על שאינו יכול לשאת את בנו בשתי ידיו, "אך אם לא תצא מן הבור לא תוכל לאכול".

בינתיים מוצא האב חבל, אך מגלה כי אינו ארוך דיו. הוא ניגש אל הבור ומשלשל את החבל פנימה, מאיץ בבנו לבנות סולם כדי להגביה את עצמו עד שיגיע לחבל: "אני פה. אני מחזיק את החבל הכי חזק שאפשר ואני ארים אותך, מבטיח. רק תקום, תבנה לך סולם ותטפס עליוף כדי שתגיע למקום בו תוכל לגעת בחבל. זה הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות. אני לא זז, אני פה למענך", הוא קורא בקול כואב.

"אני לא יכול" זועק הבן, "תרד אל הבור ותעזור לי לבנות את הסולם", הוא מתחנן בדמעות.

האב מתלבט. בנו כמעט ומשכנע אותו לרדת אליו לבור. יש בבור קרשים ואם ירד יוכל לעזור לבנו לבנות סולם בעזרתו יוכלו השניים לצאת מן הבור יחד. אך האב חושב לעצמו כי הבור עמוק ואם יפול הוא עלול להיפצע. הוא אף חושש כי הבור צר מכדי שיהיה בו מקום לשניהם או שמא שמא יצליחו לבנות את הסולם, ואז שניהם ייותרו תקועים בבור. כאן למעלה, הוא יכול למצוא פתרון אשר בסופו של דבר יסייעו לבנו לצאת מן הבור אליו הכניס את עצמו. אם שניהם יהיו בבור, במה יועיל לו?

כעת גם הבן וגם האב בוכים וזועקים זה לזה, כל אחד את עמדתו. האב מתחנן לבנו שיתחיל לבנות סולם ויעלה לקראתו, והבן זועק לאביו כי הוא רוצה שירד אליו לבור לסייע לו.

מנקודה זו, ניתן להמשיך את הסיפור לכיוונים שונים: האב יורד אל הבור, הבן מתייאש ונרדם, הבן מתעשת ומתחיל בבניית הסולם ועוד...  

האב והבן, יכולים להיות כל אחד מאיתנו.  גבר ואישה, בוס ועובד, שתי חברות, שני חברים, כל אדם שיש לו מערכת יחסים כלשהי עם אדם אחר .יש מקרים רבים בהם אנחנו נופלים לייאוש, מכל מני סיבות. כשאנחנו מאמינים כי אנחנו לא מספיק חזקים כדי לעזור לעצמנו, אנחנו נואשים לכך שאדם אחר יחלץ אותנו מן הבור בו אנו נמצאים. במקרה כזה אנחנו יכולים לשכנע אותו להפיל עצמו לבור, כדי לעזור לנו להתמודד עם הפחד בו אנו שרויים.

הפחד הוא יועץ רע מאוד, הוא לא מאפשר לנו לעצור ולחשוב על המצב. אם אנו נמצאים בבור עמוק, האם הדרך הטובה ביותר לצאת ממנו היא לגרור אדם אחר למטה? האם לא נכון יותר להשתמש בעובדה כי הוא נמצא מחוץ לבור ולהיעזר בו כדי לצאת ממנו? במצבים כאלו אנחנו מתקשים לעיתים לראות את הקרשים הנמצאים סביבנו, הקרשים עליהם אנו שוכבים פצועים ויכולים לסייע לנו להתרומם ולצאת. הפחד מחליש ומייאש אותנו ואנו מחפשים את התשובה בחוץ, אנו מחכים שמשהו חיצוני יעזור לנו לצאת מן המצב בו אנו נמצאים,  במקום לקחת אחריות על עצמנו, לקום ולהתחיל לבנות סולם כדי לטפס עליו ולצאת מן הבור אליו נפלנו.

במקרים רבים אנחנו לא מתבוננים סביבנו ורואים את הדברים כפי שהם. יש מקרים נוספים בהם אנו מבינים את המצב לאשורו, ובכל זאת מרגישים עייפים מכדי לפעול. במצבים כאלו חשוב לעצור, לנשום ולהקדיש זמן למחשבה. חשוב להבין כי אם לא נקום ונעשה מעשה, נבנה את הסולם שלנו בעצמנו, נשאר תקועים בבור או במקרה הטוב, נגרור איתנו אל הבור את מי שמנסה לעזור לנו.

מילת המפתח היא אחריות. האחריות שלנו על החיים שלנו. רצוי ונכון לקבל עזרה, אבל לא צריך לצפות כי אחרים יעשו עבורינו את העבודה. אחרים יכולים למלא את החוסרים שיש בתוכנו באופן חלקי, עיקר העבודה הוא שלנו ושלנו בלבד. איך מתחילים? מתחילים בלאהוב את עצמנו. מתחילים להגיד לעצמנו כל מילה טובה שאנחנו רוצים לשמוע מאחרים. אסור להסס לומר לעצמנו את כל הדברים הטובים שהיינו רוצים שיאמרו לנו, הכל מתחיל בנו.