החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בצרפת היה מגדלור. מגדלור הוא מגדל המפיץ אור חזק בכדי שספינות ידעו לנווט את דרכן, ולא יתנפצו בקווי החוף המסוכנים. בתוך המגדלור ישב איש זקן, שומר המגדלור ששנים רבות עשה את עבודתו נאמנה. היה לו כלי גדול של שמן שבאמצעותו הדליק אור בראש המגדל ומידי חודשים מספר היה ממלאו.
 
לימים שומר המגדלור הזקן הלך לעולמו, ובמקומו מינו שומר צעיר ונמרץ. הוא ישב בתוך המגדל, מילא את השמן והאיר לספינות שבאו מרחוק.
 
באחד הימים הגיע אדם זקן למגדלור ואמר: "אשתי חולה, קר לנו בבית. חשבתי שאולי תוכל לתת לי מעט שמן כדי שאוכל לחמם את הבית".
 
שומר המגדל החדש חשב: "באמת, למה לא? מה זה מעט שמן מתוך הכלי הענק שיש פה? לעזור לאישה זקנה זו ממש מצווה". והוא נתן לו מעט שמן בכלי.
 
בחלוף ימים מספר הגיע איש צעיר שאשתו ילדה תינוק. הוא ביקש משומר המגדלור מעט שמן בכדי לחמם את הבית ליולדת ולתינוק. שומר המגדלור האדיב נתן לו שמן בשמחה.
 
השמועה על שומר המגדלור החדש פרשה לה כנפיים וכל אדם שנזקק לשמן הגיע אל המגדלור, ביקש שמן וקיבל. שומר המגדלור ראה בזה חסד עצום.
 
באחד הלילות השקיף שומר המגדלור במשקפת וראה ספינה גדולה מתקדמת במהירות לעבר הסלעים. אם לא יזהירו את רב החובל שישנה כיוון הספינה תתנפץ בסלעים.
 
רץ השומר במהירות לכלי של השמן בכדי להדליק את האור, אבל – לא היה שמן. השמן אזל...
 
שומר המגדל ניסה בכל הכוח לצלצל בפעמון הענק שבראש המגדל, אבל רב החובל לא שמע. הספינה הגיעה במהירות אל הסלעים, והתנפצה בקול רעש וצרחות מחרידות. מאות נוסעים בספינה טבעו בים.
 
צוות חקירות צרפתי הגיע לחקור ולבדוק מה קרה. "נרדמת? לא עמדת על המשמר?", הם שאלו את שומר המגדלור.
 
"לא, לא נרדמתי, אני דווקא צלצלתי בפעמון".
"אבל מדוע לא הדלקת את האור?"
השיב שומר המגדלור בבושה: "כי לא היה לי שמן..."
"לא היה לך שמן?! הרי יש לך כלי ענק של שמן שיכול להספיק למספר חודשים, איך לא היה לך שמן?" שאלו בתמיהה.
"איש זקן רצה לחמם את הבית, אישה שילדה ותינוק קטן...", הוא השיב בבושה.
 
"אתה השתמשת בשמן שלא לצורך? אתה מעלת בתפקיד החשוב שנתנו לך! בגללך מתו באכזריות מאות נוסעים!" והוא נשלח למאסר עד סוף ימיו ('ארבעים ושמונה שערים לחכמה')
 
שני בניו של אהרון הכהן נדב ואביהו נכנסו לקודש הקודשים. שני חוטים של אש נכנסו באפם ושרפו את נשמתם. חז"ל נותנים לכך סיבות מספר: הורו הלכה לפני רבם, נכנסו למשכן שתויי יין, לא נשאו נשים, הלכו אחרי משה ואהרון ואמרו: "מתי ימותו שני זקנים אלה ואנחנו ננהיג את העם?"
 
כשהם אמרו: "מתי ימותו שני זקנים אלה ואנחנו ננהיג את העם", הם ידעו שיש להם כוח להנהיג. הם היו מודעים היטב
לאוצרות שבורא עולם נתן להם אבל הם ראו את משה ואהרון מולם וזה מה שמנע מהם לפעול. אמר הקב"ה: "אני נתתי לכם כוחות, יכולות ועוצמות, תשתמשו בהם!"
 
לכולנו יש אוצרות, אולם לפעמים אנחנו משתמשים באוצרות האלה במקומות לא נכונים ומבזבזים אותם בהבל ולריק. לעיתים אנו מבזבזים אותם בחוץ, על אנשים אחרים ומפקירים את האנשים הקרובים אלינו.
 
על זה תבע הבורא את נדב ואביהו - קיבלתם כוחות להנהיג, לעשות, לפעול, אז מה אם משה ואהרון ישנם? קומו ותעשו! מה שאתם לא תעשו – זהו בגדר שריפה.
 
אל תבזבז את "שמן" החיים שלך בתירוצים. פשוט קום ותעשה כי אף אחד לא יעשה זאת במקומך...