מהי חירות אמיתית?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

"היה זה ערב רגיל ככל הערבים. שכבנו על הדרגשים, אלף ומאתיים אסירים יהודים דחוסים בצריף אחד. בשעה שמונה בערב, פשטה השמועה: היום פסח!

כיצד ידעו אנשים שהיום חג הפסח? לאיש מאיתנו לא היה לוח שנה או כל קשר עם העולם החיצון. אינני יודע מי זכר וחישב כי היה זה חג החירות" אמר הרב מנגל.

"חיש-מהר קפצו כולם מהדרגשים והתישבנו יחדיו במרכז הצריף. מצות לא היו לנו, אך מרור היה לנו בשפע... החלטנו לקרוא את ההגדה. בהעדר ספרים, כל אחד שזכר קטע מן ההגדה אמר אותו בקול, וכולם ענו אחריו.

אני הייתי הקטן שבחבורה, בן עשר בלבד. נעמדתי וקראתי בקול גדול: 'אבא, אשאל אותך את ארבעת הקושיות: מה נשתנה הלילה הזה...' וכולם אמרו אחרי.

היינו עבדים, המצב שלנו היה גרוע בהרבה ממה שחוו בני-ישראל במצרים, אבל היינו נחושים לחוג את חג החירות!

לפתע נפתחה הדלת וקצין האס אס נכנס. 'מה קורה כאן'? הוא צעק. 'כולכם לחזור מיד למיטות!'

"כולם מיהרו בבהלה לדרגשים, אבל לא חלף זמן קצר לאחר שהקצין יצא מהצריף ושוב קפצו כולם למרכז הצריף, ממשיכים לומר את קטעי ההגדה...

הקצין המשיך לערוך ביקורת מצריף לצריף, וכשסיים שוב הגיעו לאוזניו קולות השירה וקריאת ההגדה. 'אמרתי לכם לחזור למיטות!' הוא נבח. 'אם תצאו מהמיטות שוב, אירה בכולכם!'

ידענו שזה לא היה איום סתם. עבור הנאצים, הרג יהודי היה דבר של מה-בכך.

הקצין יצא, חלפו מספר רגעים ושוב יצאו כולם מן הדרגשים. שום דבר לא יעצור אותנו מחגיגת חג הפסח שלנו... המשכנו לשיר, לקרוא קטעי הלל...

בשעה עשר בלילה כיבו את האורות. בצריף השתררה חשיכה מוחלטת, מלבד אור קטן ומעומעם.

בפעם השלישית, כשהקצין אחוז עצבים נכנס אל הצריף, איש מאיתנו לא הבחין בו בשל החשיכה המוחלטת. הוא צעק, גידף וקילל, אך למרבה ההפתעה הוא שב על עקבותיו.

המשכנו לשיר ולשמוח עד ארבע לפנות בוקר. אז הגיע הזמן לקום ולגשת לעבודה.

עד עצם היום הזה אני חושב לעצמי: יחד עימי בצריף היו קרוב לאלף ומאתיים איש. רבים מהם היו יהודים שהגדירו את עצמם כיהודים לא מאמינים. אבל איש מהם לא ביקש שנפסיק את החגיגה בטענה שאנו מסכנים את חייו! כולם הצטרפו, תוך סיכון עצמי גבוה.

היה זה רגע בו הנשמה היהודית האירה, למרות התופת והזוועה, חגגנו את חג החירות - הנשמה שלנו הייתה משוחררת באמת... (הרב ניסן מנגל, מנדי קמינקר)

חג החירות מסמל את היציאה מעבדות מצרים לחירות, מעבד לבן חורין. אך לא צריך להיות כבול בשלשלאות ולסחוב משאות על הגב כדי להיקרא "עבד", יש פעמים בהן אתה הכי עצמאי בעולם, חופשי ומאושר, אך אתה עבד גמור...

כשאדם משועבד לרצונות שלו, לתאוות שלו, הוא אומנם מרגיש שהוא עושה מה שהוא רוצה בכל זמן נתון, אך הוא בעצם שבוי, הוא משועבד לתאווה, היא שולטת בו ולא הוא בה.

אמר רבי יהושע בן לוי: "אֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה" (אבות ו', ב')

דווקא אדם שעוסק בתורה ומקיים מצוות, אף על פי שנראה על פניו שהוא משעובד, שהוא לא חופשי, שהוא מוגבל, דווקא הוא נקרא בן חורין, הוא שולט על יצרו, על תאוותיו, יודע מתי אסור ומתי מותר, חי עם אמונה, שלם במעשיו, שליו ומאושר על הזכות שנפלה בחלקו.

מהי חירות אמיתית? כך תיאר זאת הרב ניסן מנגל: כשהנשמה משוחררת באמת...

נהיה בני חורין, נשלוט ביצרים שלנו, נהיה אנו ה"בוסים" של עצמנו ולא חלילה שיצרנו ישלוט בנו...