משל על אריה, שועל, חמור ולב אחד.

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

באחד הימים הלך האריה ביער בראש כפוף. פגשו השועל ושאלו: "מדוע פניך נפולות היום?"

השיבו האריה: "כיצד לא יפלו פניי, בראותי את כל מלכי ארץ יושבים בארמנותיהם וקופת אוצרותיהם מלאה עד בלי די. אין מלך בכל תבל שאין לו אוצר וממלכה ורק אני מלך היער אין באמתחתי פרוטה".

אמר לו השועל: "כל המלכים גובים מיסים מהעם, כך הם מתעשרים, גם אתה, תגבה מכס מחיות היער, כך תתעשר".

"עצה טובה" אמר האריה, "אך מי ישב בשער היער לגבות את המכס? צריך בעל חיים הגון ונאמן, שלא יגנוב את הקופה".

השיב השועל: "נמנה את החמור שיישב בשער ויגבה את הכספים, הרי לחמור אין שכל לגנוב ואפשר לבטוח בו!" הסכים האריה והושיב את החמור בשער היער.

בחלוף ימים אחדים הלכו האריה והשועל לבדוק כמה נכנס לקופת היער מהמכס. כשהגיעו לשער ביקשו להיכנס אך החמור עצר בעדם בתואנה שללא תשלום אין כניסה ליער. אמר השועל לחמור: "כמה עזים פניך, אתה יודע שמלך החיות עימנו ואתה מבקש מכס? הרי כל היער שייך לאריה וכן הקופה, תן לו רשות להיכנס". אך החמור עמד בסרובו.

כעס האריה ואמר: "חמור טיפש, כיצד מעז אתה להתחצף אל מלך רם ונישא?" חבט בו והרגו. אמר האריה לשועל: בינתיים אלך לעשות סיבוב ביער להרגע ואתה תנתח לי את גופתו לנתחים והכן לי מטעמים". עשה השועל כדבר המלך וניתח את החמור לנתחיו. בין איבריו חמד השועל את ליבו ואכלו.

בינתיים חזר האריה וראה את אברי החמור והבחין שהלב חסר. פנה אל השועל ושאל: "היכן ליבו של החמור?"

השיבו השועל בערמה: "כבוד מלכותך, לחמור הזה לא היה לב, אילו היה לו לב, לא היה מניח לך להיכנס...?" ('סימן לבנים')

ליבו של האדם מסמל את הרגש, בו חבויים העצב והשמחה, הכאב ואושר. הלב מזרים לאדם את הדם לגוף, מחייה אותו בכל פעימה, הוא רך ועדין כצמר גפן. אולם לעיתים מקשים אנו את הלב, הופכים אותו מלב בשר, רך ונעים לאבן קשה ובלתי מתפשרת. ככל שאדם מקשה את ליבו, לא מוותר, לא סולח, לא מתפשר בוויכוח הוא הופך את ליבו לאבן, מבטל כל רגש וחמלה על האחר ומתאכזר על הבריות.

כתב יוסי גמזו בשירו "הכותל": "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם" - יש אבנים שמביעות רגשות, שומעות את כאב האדם, כאבני הכותל. ויש אנשים עם לב של אבן, לא מוכנים לרכך את עצמם, חסרי רגש לכאב הזולת. בורא עולם מחפש את הלב של כל אדם, את הכוונה והרוך שלו כלפי אחרים. כשאתה מתרכך, סולח, מבליג ומוותר, אתה יוצר בידך פעולה דומה אצל בורא עולם כלפיך, אתה גורם לבורא להתרכך, לסלוח, לוותר ולהעביר את פשעיך.

יש לך לב בשר, תשאיר אותך רך וחם, תעשה אותו כלי לקבלת האחר, תעשה אותו לב של אדם...

(ספר החיזוק יומי)