אם נתרגל לעשות דבר קטן, נזכה בישועות גדולות

בליל שבת קודש הסתובב הרב ברוך ממעז'יבוז זי"ע הלוך וחזור ואמר "שלום עליכם" ו"רבון העולמים" כדרכו. כשהגיע לתיבות: "מודה אני לפניך ה' אלוקי... על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עימי"... שתק מעט, ושאל את עצמו: "מדוע עליי להודות לך על חסד העתידי? בבוא החסד אודה לך!" ומיד השיב לעצמו: "אולי תעשה עמדי חסד, ולא אהיה אז בבחינה הראויה להודות לך כראוי... לכך אני צריך להודות עכשיו" ומיד פרץ בבכי.

באותה שבת התארח אצלו הרב משה מסאווראן זיע"א שעמד בקרן זווית, ושמע את שאלתו, תשובתו, ובכייתו.

שאל אותו רבי משה: "הלא שאלתך ותשובתך הייתה טובה ונכונה, מדוע בכית?"

השיב לו רבי ברוך: "בכיתי, כי אפשר ולא אהיה אז בדרגה הראויה להודות כדת." ('בוצינא דנהורא')

חלק חשוב מהכרת הטוב הוא ההודיה, להודות על מה שקיבלת, על הערך המוסף שנתנו לך. כשאדם נותן הודיה הוא פותח פתח לנתינה הבאה, הוא יוצר לעצמו שביל לקבלת השפע.

אין אדם שלא מצפה שיתנו לו הודיה, זה חלק מהכרת הטוב הנצרכת, לא קבלת התודה היא הדבר, אלא הכרת הטוב שבה. כשאתה מכיר תודה וטובה לאחר הוא ימשיך להעניק לך, כשאתה מכיר טובה ונותן הודיה לבורא, הוא יפתח לך אוצרות רבים של שפע.

"תודה" היא מילה קטנה עם משמעות גדולה, מילה הנותנת לאחר סיבה טובה להמשיך ולהעניק לך, מילה הנותנת סיבות רבות לבורא עולם לתת ולתת ושוב. לתת לך. תפקידך הוא פשוט, להשתמש בה.