מדוע תקע רבי חיים אלעזר שפירא בשופר בערב ראש השנה?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

רבי חיים אלעזר שפירא אהב במיוחד את נכדו, צבי נתן דוד, בנו של הרב ברוך רבינוביץ' ממונקאטש, הוא היה משחק איתו ומפנק אותו. בראש חודש אלול בשנה האחרונה לחייו, לקח רבי חיים את השופר כדי לבדוק אם הוא במצב טוב. צבי הקטן נכח בחדר והתרגש לראות את השופר ולשמוע את צליליו. הוא ביקש מסבו לתקוע תקיעה נוספת, והסבא הסכים בשמחה. מאז, הדבר הפך לטקס קבוע - בכל יום מימי אלול, לאחר התקיעות המסורתיות אותן תוקעים בחודש זה, היה הסבא תוקע תקיעה נוספת עבור נכדו.

בערב ראש השנה, בו לא תוקעים בשופר, התאכזב צבי כשלא שמע את תקיעות השופר השיגרתיות. "היום הוא ערב ראש השנה" הסביר לו סבו, "היום לא תוקעים בשופר, מחר בבוקר נתקע בשופר בבית הכנסת".

הילד לא הבין וגם לא רצה לנסות. הוא צעק, רקע ברגליו והתעקש: "עוד תקיעה אחת! עוד תקיעה אחת!"

לאחר זמן מה סבו התרכך לשמע הבכי של נכדו האהוב והוא תקע תקיעה אחת. המנהג במונקאטש היה כי בראש השנה, לפני תקיעת השופר, היה הרבי נושא דברים. לפני שפתח את דבריו ניגש רבי חיים אל ארון הקודש, פתח אותו ואמר:

"ריבון העולמים! עליי לבקש מחילה. כתוב בספרי ההלכה שלא לתקוע בשופר בערב ראש השנה, אך אני תקעתי ביום זה" הוא החל לבכות וקרא: "האם אתה יודע ריבונו של עולם, מדוע עברתי על המנהג המקובל? היה זה מפני שנכדי הקטן שכב על הריצפה והתחנן שאתקע בשבילו תקיעה אחת בשופר. ליבי נמס בקירבי, לא יכולתי לראות אותו בוכה, לכן תקעתי פעם נוספת למרות שלא נהוג לעשות כך. אבא שבשמים, כיצד תוכל לעמוד מנגד ולראות את בניך אהוביך שוכבים על הריצפה וקוראים לך: 'אבא! עוד תקיעה אחת! תקע בשופר גדול לחרותינו! תקע בשופר המבשר על ביאת הגאולה השלימה!' הלא אפילו אם לא הגיעה השעה, כיצד תוכל לראות את ילדיך בוכים ולא לעשות דבר?!" (הרב ברוך רבינוביץ' ממונקאט)

גם אנו מבקשים ממך בורא עולם, תקע בשופר הגאולה, תגאל אותנו, תן לכל אחד את ישועתו, תן לנו את מחסורינו, הראה לנו בגלוי את נוכחותך, תן לנו להרגיש שאנו העם הנבחר, תן לנו להבין את פעולינו בעולם הזה, תן לנו לחיות מתוך אמונה אמיתית, ללא יצרים ותאוות, חיים של גן עדן פה בעולם הזה.