"זה לא פלא שאם חי כל יום כך, התרחש האירוע המופלא בהלווייתו"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

רבי אברהם משה קלר ז"ל, נולד בשנת ה'תרצ"ג (1932) בפולין. הוא זכה לעזוב את פולין בעדו ילד קטן, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. יחד עם משפחתו היגר לארגנטינה שם חי כמעט 80 שנה. בשנת תשע"ז (2017), לאחר שייחל לכך כל חייו, זכה הרב אברהם משה לעלות לארץ ישראל וקבע את מושבו באחד מבתי ההורים בעיר ירושלים.
 

רבי  שלמה בן יוסף גנצפריד

כל מי שהכיר את הרב לאורך השנים, ידע לספר כי הוא לומד בספר "קיצור שולחן ערוך", אשר תמיד היה מונח לצידו. בגיל מצווות קיבל רבי אברהם משה קלר ז"ל מתנה מהרב זאב גרינברג, את הספר "קיצור שולחן ערוך" שחיבר רבי שלמה ב"ר יוסף גנצפריד. הרב איחל לו כי הספר ילווה אותו כל ימיו, ואמר לו כי בכל יום בו ילמד בספר יזכה להיות יהודי טוב, ולקיים את הלכות היהדות בכל תחומיה ולשמח את הקדוש ברוך הוא. ומאותו יום הקפיד רבי אברהם משה קלר ז"ל לעשות כן.

בליל כ"ז ניסן תש"פ, שיאה של מגיפת הקורונה, הלך הרב לעולמו והוא בן 87 שנה. כמנהג ירושלים נקבעה הלווית הרב לשעה 1 באותו הלילה. בבית הלוויות שמגר נפרדו ממנו בני משפחה קרובים בלבד ללא הספדים, האסורים בחודש ניסן, ולאחר שבנו רבי אליהו קלר קרא קדיש, הוכנסה מיטתו של הרב אברהם משה לרכב החברה קדישא ויצא לכיוון הר הזיתים. בשל מגיפת הקורונה נסעו עם הנפטר ברכב החברה קדישא חמישה אנשים בלבד, על פי ההוראות - על מנת שלא לפגוע בעבודתם במידה וימצא כי על המלווים לשהות בבידוד על המשפחה הוטל לגייס חמישה מתפללים נוספים על מנת שיהיה מניין בעת הקבורה.

אנשי חברת קדישא ביקשו לוודא כי יש מניין לקבורה, אך התברר כי אין. על פי מנהג ירושלים ילדיו של הנפטר אינם מלווים אותו לבית העלמין אחרי הלוויה והרב אליהו, בנו היחיד, נאלץ להישאר בבית הלוויות שמגר.כך הדבר גם בנוגע לנכדים, ומשום ששני חתניו של הרב אליהו קלר אשר היו עמו הנם כהנים, לא יכלו אף הם להתלוות לבית העלמין. לצד חמשת עובדי חברת קדישא היו ארבעה מבני משפחת אחותו של הרב אליהו, אך עדין חסר היה עשירי למניין. אני חברת קדישא החליטו לחורג ממנהגם והחליטו לבדוק אפשרות לאסוף עובד נוסף של חברת קדישא בדרכם לבית העלמין, על אף השעה המאוחרת.

בעודם בודקים את האפשרות לאסוף את עובד חברת קדישא ניגש אליהם איש בשנות ה-70 לחייו ואמר כי יצטרף לנסיעה אל בית העלמין בהר הזיתים. משראו אנשי חברת קדישא כי יש מניין, נסעו לדרכם. בני המשפחה המופתעים פנו אל האדם המבוגר וביקשו שלא יטריח עצמו בנסיעה לבית העלמין בשעה מאוחרת כל כך בלילה, על אף רצונו העז לסייע. האיש המבוגר התעקש להצטרף אליהם לבית העלמין וציין כי הוא קרובו של הנפטר. משום שלמשפחה אין קרובים נוספים בארץ ישראל, הניחו כולם כי הוא מתכוון לאדם אחר אשר הלוויתו נערכה במקום באותו לילה, אך כאשר ניסו להסביר לו זאת התעקש כי כקרובו של הנפטר, הוא רוצה להתלוות אליהם לבית העלמין.

בסופו של דבר הצטרף האיש המבוגר אל אחת החתנים נוסע עמו לבית העלמין בהר הזיתים, והשלים מניין. לאחר הקבורה פנה אלי והחתן ושאלו לשמו, הלה השיב לו: "גנצפריד". החתן לא הכיר את השם. בנסיעה חזרה התלווה אל השניים בן משפחה נוסף שישב לצד החתן, ואילו האיש המבוגר התיישב מאחור ושתק לאורך הנסיעה כולה. לאחר שהורידו אותו השניים, שאל החתן את בן המשפחה שישב לצדו "האם אתה מכיר מישהו במשפחה ששמו גנצפריד?". בן המשפחה שנשאל נדהם ממש וביקש לודוא עם החתן כי זהו אכן השם שמע: "האם זהו השם שנתן לך?" שאל, והחל מחפש בעיניו את האדם המבוגר שירד מן הרכב, אך לא ראה אותו.

בן המשפחה זיהה את השם 'גנצפריד' כשמו של מחבר "קיצור שולחן ערוך" - רבי שלמה גנצפריד, והתמלא התרגשות. הוא ידע עד כמה קשור היה רבי אברהם משה קלר ז"ל כל חייו לספרו של רבי שלמה גנצפריד, ומיהר לביתו של בנו, רבי אליהו קלר, כדי לספר לו על העניין. לא היה לו ספק כי כי האיש המבוגר ששימש עשירי במניין נשלח משמיים ללוות את רבי אברהם משה קלר ז"ל בדרכו הנכונה בזכות לימודו של הרב את תורתו של הרב גנצפריד.

לרבי אליהו קלר, בנו של הרב אברהם משה קלר ז"ל אין ספק כי כך היה הדבר. אביו הקפיד לקיים את כל הלכות שולחן ערוך והיה ירא שמים. אמונתו של רבי אברהם משה קלר ז"ל הייתה חזקה כל כך שגם ערב עלייתו לארץ ישראל, בזמן שנשדד ממנו כל כספו אשר הוציא מן הבנק כדי להביא עמו, אמר כי כל מה שהשם עושה הוא עושה לטובה, וכי מאורע זה הוא מתנה מאת השם כדי להבטיח את עלייתם לארץ ישראל בבטחה, ממש כמו יעקב אבינו שהגיע לארץ הקודש ללא הרכוש שצבר. ובעת השוד התפלל להשם לישועה. עוד הוסיף הבן וסיפר כי אמו ציינה שמעולם לא שמעה את אביו מדבר לשון הרע,  והוא אף הקפיד שלא להאזין למדברים לשון הרע, כשהוא מציין כי קיצור שולחן ערוך אוסר על כך.

"הסעיף הראשון בקיצור שולחן ערוך מתחיל ב׳שויתי ה׳ לנגדי תמיד׳ הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים', ואבא חי עם המאמר הזה כל ימיו, וכל פעם כשפתח הספר ולמד היכן שהפסיק, היה פותח במשפט הראשון שבו החל השו״ע שלו. לכן עבורנו זה לא פלא שאם חי כל יום כך, התרחש האירוע המופלא בהלווייתו" סיכם הרב אליהו קלר את סיפורו.

רבי אליהו קלר התייעץ עם חכמים לפני שהחליט לפרסם את סיפור הלווית אביו, ורק לאחר שאלו הורו לו כי זו מצווה, עשה כן.