למה ביקש האדמו''ר מהאיש שעישן בשבת לעלות חזן בתפילה בבית הכנסת?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

האדמו"ר ר' שלמה הלברשטאם מבאבוב זצ"ל היה ידוע כחכם גדול. לאחר השואה, שבה איבד את רוב משפחתו ואת רוב בני קהילתו, התקומם מעפר, והתחיל לבנות את הכול מחדש. כשהגיע לארה"ב, היה לו בית מדרש במנהטן. פעם אחת בדרכו בערב שבת לבית המדרש, ראה יהודי בלי כיפה הולך לכיוון הפארק הגדול הסמוך לבית המדרש. הרב עצר ואמר לו בסבר פנים יפות: "גוט שבת, אולי תבואו להתפלל בבית המדרש?" היהודי תמה: "האם רואים עלי שאני יהודי?"- "בוודאי רואים, מהיכן אתם?" האיש אמר לו את שם העיר והוסיף: " אני גם שימשתי כחזן בעירי". הרב שמח ואמר: "בוודאי, אני מכיר את העיר, נשמח מאוד לראות אתכם בבית המדרש בקבלת שבת". האדמו"ר כיבד אותו לגשת לפני העמוד לקבלת שבת. אחרי התפילה הרב אמר לו: "שמחנו מאוד לשמוע את ה'קבלת שבת' שלך, נשמח כפליים, אם גם נזכה מחר לראות אותך כאן בביהמ"ד מתפלל שחרית לפני העמוד".

בבוקר האיש כבר הגיע עם כיפה משלו. לפני 'שוכן עד' ביקש ממנו הרב שיגש לפני העמוד. האיש עשה כדבריו. הקהל הודו לו על החזנות הנפלאה. גם בסעודה שלישית השתתף אותו אדם עם כולם. אחרי מעריב במוצ"ש, אמר לו הרב: "אנחנו מצפים לראותך כאן גם בשבת הבאה, אי אפשר לוותר על התפילה שלך". וכך היה. בשבת הבאה כובד האיש ב'קבלת שבת' ותפילת מוסף לפני העמוד. בשבת השלישית האיש כבר לא הגיע לבית המדרש לקבלת שבת. בבוקר לפני התפילה הרב ביקש מבנו הגדול רבי נפתלי צבי זצוק"ל, שיצא לפארק הסמוך לחפש את ה׳חזן'. רבי נפתלי צבי יצא לחפש בין האילנות שבפארק, וראה את האיש יושב עם עיתון 'ניו-יורק טיימס' בלי כיפה, ומעשן סיגריה רח"ל.

רבי נפתלי צבי נדהם. הוא חזר לבית הכנסת וצעק לפני אביו: "גוואלד, אותו היהודי, שהתפלל כאן קבלת שבת ומוסף, מעשן סיגריה בשבת כאן בפארק הסמוך". הרב לא נרעש מדבריו, וציווה עליו לשוב ולומר לאיש, שהרב מחכה לו לבוא לבית המדרש. רבי נפתלי צעק מעומק ליבו הטהור: "אבל הוא מעשן בשבת". הרבי הסתכל על בנו ואמר בנחת: "הוא מעשן? היטלר הגרמני מעשן! תקרא לו שיבוא להתפלל לפני העמוד. כולנו מחכים לו".

רבי נפתלי שב אל האיש ואמר לו: "הרב מחכה לך". האיש שאל את רבי נפתלי: "האם אמרת לו, שאני מעשן בשבת?". רבי נפתלי ענה לו: "אכן כן, והרב אמר, שלא אתה מעשן, אלא הגרמני מעשן". האיש אמר לו: "לך אמור לאביך, שהשבת הזו איני יכול לבוא. קשה לי אחרי הסיגריה לבוא להתפלל לפני העמוד. בשבת הבאה אשתדל לבוא לבית המדרש להתפלל לפני העמוד". בשבת הרביעית, האיש כבר הגיע מעצמו לבית המדרש, וכובד לגשת לפני העמוד. כשרבי נפתלי ראה, שאביו שוב מעלה אותו לעמוד, לחש לו: "הרי בעיניי ראיתי אותו מעשן בשבת בפרהסיא?". הרב חזר על דבריו בנחת: "הוא עישן? הגרמני עישן!" 

לאחר שבוע האדמו"ר כבר עבר משם לשכונה אחרת. שוב לא ראו ולא שמעו מאיש זה. לאחר ארבעים וחמש שנה! האדמו"ר כבר היה מזקני האדמורי"ם, ערב אחד בשעת קבלת קהל בא יהודי זקן עם מקל, וביקש להיכנס אל הרבי. הוא נכנס ואמר לצדיק: "אני הוא אותו חזן, שהתפללתי אצלכם במנהטן. הרבי זוכר אותי?"- הרב השיב: "ודאי, שאני זוכר אותך". "רבי יקר, אני רוצה להכיר לכם טובה. הנכד שלי מתחתן השבוע כאן בבורו פארק. אני רוצה לכבד את הרבי בסידור קידושין", והראה לו הזמנה של החתונה. הרבי שמח ואמר לו: "אינני מקבל סידור קידושין, אך אם תעשה 'שבע ברכות' כאן באיזור, אשמח להשתתף". הזקן אמר לו: "באחד מהלילות בשבוע הבא יתקיים באיזור בעז"ה 'שבע ברכות' ואמר את הכתובת שבה האירוע יתקיים. לפני שכ"ק אדמו"ר רבי שלמה הלך אל ה'שבע ברכות', הוא ביקש מבנו כ"ק אדמו"ר רבי נפתלי צבי, שיבוא עימו ביחד לשמחת 'שבע ברכות'. הם הגיעו לאולם של ה'שבע ברכות'. בפתח האולם עמד הזקן עם המקל לקבל את פניו, ואמר לרבי שלמה: "הרבי זוכר מה שהיה איתי באותו פארק בשבת? כאן בתוך האולם יושבים 150 נכדים שלי בלי עין הרע. כולם שומרי תורה ומצוות, ומדקדקים בקלה כבחמורה. כל זה בזכות שהרבי שלח אחרי לבקש שאבוא מתוך הסיגריה להתפלל לפני העמוד... אלו הם פירותיך". רבי שלמה התרגש ודמעות עלו בעיניו. כשיצאו משם, פנה האב אל בנו ואמר לו: "נו, עתה הינך רואה, שלא הוא עישן, אלא הגרמני עישן?"

(מתוך עלון 'פניני עין חמד')