במשך רבות בשנים נפקדו יהודים בזרע קודש של קיימא ובזיווג הגון, לאחר שפקדו את הקבר בימים המסוגלים לתפילה: ימי שישי אחר חצות, ערב ראש חודש שחל ביום שישי וט"ו בחשוון – הלא הוא יום פטירת הצדיק (יארצייט).
איכה נולד מנהג זה של השתטחות על קבר הצדיק – איש אינו יודע, וגם על חייו ופעלו - רב הנסתר על הנגלה. על פי המקורות, גם בעיני אנשי דורו בעצמם נתפשה דמותו של ר' לייב כדמות אפופת מסתורין, ואף על פי שדמותו נחקרה על ידי חוקרים בני זמננו במטרה לפענח ולו קצה חוט – מדוע נקרא כפי שנקרא, ואילו ייסורים היו מנת חלקו – עד ש'זכה' לכינוי כה משמעותי – אך לשווא.
למעט פרטים אחדים שהצליחו לשער אודותיו, אף לא אחד מן החוקרים יכול היה לתרץ מי בדיוק היה ר' לייב, מדוע דבק בו הכינוי 'בעל הייסורים' ומה הייתה התקופה המדויקת שבה חי.
ר' שלום גפנר, חוקר ומחבר הספר 'אור הגליל' – על צדיקים וגדולי תורה שהתגוררו בעבר בגליל, מספר בספרו כי ר' לייב בעל הייסורים היה "איש גדול בתורה וירא אלוקים מרבים, שבסוף ימיו נסע לעיר הקודש צפת ת"ו ונפטר שמה זקן ושבע ימים. הוא ציווה לפני מותו שכל מי שיהיה לו עת צרה ר"ל, ישתטח על קברו ויעזרהו, וכן עושים עד היום".
קברו ממוקם בבית העלמין הצבאי של צפת, בחלקו הצפוני, בסוף גרם מדרגות ארוך. על מצבתו של הצדיק נכתב: "פה נטמן הרב ר' לייב מחברון בעל הייסורים. נפטר בט"ו חשוון תקצ"ז".
מעשה נוגע ללב במיוחד שמיוחס לו הוא על אברך שהיה שרוי בצער עמוק מאוד, ואיש מבני קהילתו לא הצליח להפיג צערו. באותה תקופה, מונה ר' לייב להדריך ולחזק את רוחם של אברכים צעירים באותו מחוז, מטעמו של בעל התניא.
באחד החיזוקים שהעביר ר' לייב לאברך אחר במכתב, ראה לנכון להזכיר את אותו אברך השרוי בצער והסביר כמה חשוב הוא לקרבו ולהפיג צערו, כדי שיהא זה אות ומופת לאחרים. למען יראו – וייראו. כשנודע הדבר למיודענו האברך, הוא ניגש אל ר' לייב ופרץ בבכי - מרוב התרגשות על דאגתו וחיבתו של ר' לייב אליו. ור' לייב מצדו חיבקו ואמר: "זה מה שמלמד אותנו רבנו, וזה המופת האמיתית. לעשות בן אדם מחתיכות של עץ".
דרגו את המאמר:
ממוצע 4.8 (88 מדרגים)ביכולתך לעזור לעילוי נשמת יקיריך! בוא והוסף להם זכויות. לפרטים לחצ/י כאן.
תכנים שיעניינו אותך
מאת מוקד תהילים ארצי