צדיקים

מסופר על הרבנית בת שבע קניבסקי ע"ה, אשת הגאון שר התורה הרב חיים קניבסקי שליט"א, שבתקופת הרישום לסמינרים ולישיבות כמעט לא הייתה ישנה כלל.
כל הלילה הייתה ערה ומטפלת בבקשות של בנות, שבאו אליה בבכיות לסדר אותן במוסדות, ושל בחורים מתוסכלים, שלא התקבלו לישיבות.
 
הרבה הורים פנו אליה בצר להם והיא התבטאה, כהגדרתה, ש"היא חולה מזה לגמרי".
 
במאות מקרים כל תקופת רישום, כל היום, להשתדל עבור המבקשים.
 
בהקשר לכך, סיפר בעלה מרן הרב קניבסקי שליט"א, מעשה באברך, אבא לנער יתום מאימו, שפנה אל הרבנית ע"ה בבקשה שתפעל למען בנו כדי שיתקבל בישיבה מסוימת. האב נתקל בסירוב מוחלט מצד הנהלת הישיבה, ובצר לו פנה אל בית הרבנית שברחוב רשב"ם בבני ברק. הוא התחנן בפני הרבנית ע"ה להשתדל למענו אצל הנהלת הישיבה למען נפש בנו.
 
הרבנית ע"ה התקשרה אל הנהלת הישיבה ואף שיגרה מכתב בקשה לאחד מראשיה, בו הפצירה לקבל את התלמיד היתום.
 
והנה לילה אחד, בשעה מאוחרת, מגיע אבי התלמיד למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ומבשר לו בשמחה כי הנהלת הישיבה החליטה לקבל את בנו, וכי הוא בא למסור "תודה רבה" לרבנית ע"ה, שפעלה כה רבות בעניין.
 
בשמעו את הבשורה המשמחת קם מרן הרב קניבסקי שליט"א ממקומו ופנה לעבר חדרה של הרבנית ע"ה. הרבנית סיימה כבר את יומה העמוס בדרכה למנוחת הלילה החורפי. בעלה קרא לה בשמה מספר פעמים, וכשהיא מנומנמת קיבלה ממנו את הבשורה הטובה על קבלת התלמיד לישיבה.
 
לאחר מכן נשאל מרן שליט"א מדוע הוצרך לספר לה זאת מיד באותה לילה כאשר כבר עלתה על משכבה. השיב הרב  "היא כבר לא ישנה על התלמיד הזה כמה לילות !"