לרגל היארצייט: סיפורים מחיי האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות בעלז, ר’ יששכר דוב רוקח זצ"ל

סיפורי מופת רבים נקשרים בשמו של האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות בעלז, ר' יששכר דוב רוקח זצ"ל – אשר נולד בשנת 1854. כבר בהיותו צעיר לימים ניכרו המידות הטרומיות שלו, שבאו לידי ביטוי באהבת ה' ואהבת ישראל.

למדנותו המופלגת והתמדתו הגדולה בתורה – זיכו אותו לימים בנישואין לצדקת מרת בתיה רוחמה, שהייתה בעלת ייחוס מכובד ביותר (נכדתו של ר' אהרן טווערסקי מצ'רנוביל זצ"ל). אלא שלדאבון הלב, חייו לצדה של אשת נעוריו לא נמשכו זמן רב והיא נפטרה בהיותה צעירה.

אז נשא ר' יששכר דוב את מרת חיה דבורה – בתו של ר' מרדכי גולדמן מזוועהיל זצ"ל. בתקופה זו אף התמנה ר' יששכר כממלא מקום אביו, בתפקיד רב העיירה בעלז ומנהיגם של החסידים הרבים, שהגיעו אליו מכל רחבי גליציה. כבר אז יצא שמעו כבעל רוח הקודש שברכותיו פועלות ישועות, וחסידים רבים שביקשו נחמה וישועה, הסתופפו בצלו.

אלא שכשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בעלז הפכה לחזית מלחמה בין מעצמות שביקשו לשלוט באזור, ובית המדרש של החסידים הופקע מידיהם והוסב לבית חולים צבאי. סכנה רבתי ריחפה מעל ראשיהם של היהודים, ורבים מהם – כולל ר' יששכר דוב וחסידיו – ביכרו לנטול את מקל הנדודים ולעזוב להונגריה.

בהונגריה התיישב האדמו"ר בעיר מונקאטש ולאחר תקופה עבר אל העיר ראצפרט – בה התוודע לסוחר יהודי שעזב את כל עסקיו לטובת שימוש הרבה, ודאגה לכל צרכיו. כשהמלחמה נגמרה והמצב שב לתיקונו החליט האדמו"ר לחזור עם חסידיו לבעלז, אך לא שכח להוקיר טובה לאותו יהודי יקר.

 
המתנה של האדמו"ר הצילה את היהודי ממוות, בזמן השואה

בטרם עזב את העיר, ציווה האדמו"ר על חסידיו לקחת את שולחן השבת שעליו נהג לערוך את ה'טיש' ולפרק אותו. את ארבע רגליו של השולחן ציווה ר' יששכר דוב לחבר לבמה של בית הכנסת בו נהג להתפלל, ואילו את השולחן עצמו – חילק לשני חלקים. את האחד ייעד עבור בעל האכסניה שבה התאכסן בימי גלותו, ואילו את החצי השני של השולחן, נתן לאותו סוחר יהודי נאמן שויתר על כל העושר והיוקרה, ומכר את כל רכושו כדי לחסות בצלו.

בקבלו את המתנה, לא הבין הסוחר מדוע נותן לו הרב את השולחן, ופניו אמרו הפתעה. אך האדמו"ר רק חייך לעומתו ואמר: 'אתה עוד תצטרך אותו".

רק שנים מאוחר יותר, אחרי מלחמת העולם השנייה הבין אותו סוחר את פשר המתנה: כשכבשו הנאצים ימ"ש את הונגריה, אותו סוחר אגר כמויות אסטרונומיות של מזון בביתו. מפחד הצורר, השתמש הסוחר בחצי השולחן שנתן לו האדמו"ר, על מנת לסגור את פתח הבית ובכך לשוות לו מראה של 'צריף' זנוח, שאין בו נפש חיה.

ה'טריק' עבד, ולמרות שבמשך חצי שנה היה אותו יהודי כלוא תחת סוגר ובריח – חייו ניצלו בנס! כשאזר סוף סוף אומץ להסיר את המסמרים מהשולחן ולצאת את פתח הבית, גילה שכל הבתים מסביבו נחרבו כליל, ויושביהם נשלחו לתאי הגזים או למחנות העבודה. כעת הבין היהודי לאשורה, את המתנה שקיבל מהאדמו"ר, הלא היא מתנת חיים!


לחצו וגלו: מהי הסגולה הנדירה ביום פטירת הרב יששכר דוב רוקח זצוק"ל.