כ"ה בשבט: סגולה לישועות ביום הילולת רבי ישראל מסלנט

רבי ישראל מסלנט, שיום פטירתו הוא בכ"ה בשבט, היה ידוע בכינויו "אבי תנועת המוסר", היות שהיה דורש בערים ובכפרים יהודיים על מידות מתוקנות ודרכי מוסר שעל האדם לילך בהן. היה מרבה לצטט את המשפט "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן".

הרב הקים 'בתי מוסר' בליטא, והיו מגיעים לדרשותיו המונים.

באחת מהפעמים קרה מקרה נורא באחת מהעיירות היהודיות בו זכה סנדלר עני בסכום כסף עצום בהגרלה, בעוד חברו הסנדלר השני נשאר עני. חייו השתנו והוא הפך להיות עשיר גדול, עד שאפילו חיתן את בתו עם בן הרב.

כשהגיע יום החתונה, קינא מאוד הסנדלר שנשאר עני בחברו, הגיע אליו לחופה והוציא מתיקו נעל קרועה. בעודו מראה לעשיר את הנעל שאל אותו אם יוכל לתקן לו אותה.

המחותן העשיר נפגע כל כך עד כי הדם אזל מפניו והוא התמוטט לרצפה, קיבל דום לב ומת.

על כך אמר רבי ישראל מסלנט: "אם יכול לקרות דבר כזה שאחד מחמת קנאתו הסרוחה יכול ללכת לבייש את הזולת ברבים, וכן להפך אדם ששומע את בזיונו ולא יכול להתאפק וחורה לו עד שנפטר, הגיע הזמן שאפרסם שיטת המוסר, שבני אדם יעבדו על מידותיהם, שאחד לא יבזה את השני, ולא יצער את הזולת, ואחד שמבזים אותו שיקבל את זה באהבה, ולא ייקח את זה ללב".

סיפור נוסף אירע כאשר הגיע לרב יהודי שאמר שאין לו זמן ללמוד, למעט חצי שעה ביום. הוא שאל במה עדיף להתמקד בזמן הקצר הזה. הרב אמר לו שבאותו הזמן ילמד מוסר.

אותו יהודי שאל מה לגבי למידת תורה וגמרא וכו'. על כך ענה לו הרב: "אם תלמד חצי שעה מוסר ביום, יתוודע לך שיש לך יותר מחצי שעה ביום".

סגולה גדולה ביום זה:

1. להדליק נר לטובת נשמת הצדיק ולומר: הריני מדליק/ה נר לזכות נשמת רבי ישראל בן רבי זאב וולף ליפקין ולאה זכותו תגן עלינו.

2. לתת פרוטה לצדקה (אפשרי בקופת צדקה בבית ובכל מקום) ולומר: הריני נותנ/ת צדקה לזכות נשמת רבי ישראל בן רבי זאב וולף ליפקין ולאה זכותו תגן עלינו.

3. לומר פסוקי תהילים, מזמור קי"ט לפי האותיות "ישראל נשמה" ולפתוח אותם במילים:

הריני אומר/ת פסוקי תהילים לזכות נשמת רבי ישראל בן רבי זאב וולף ליפקין ולאה זכותו תגן עלינו.


להלן הפסוקים:

"ישראל"

האות י'

יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי;    הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְוֺתֶיךָ.
יְרֵאֶיךָ, יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ:    כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.

יָדַעְתִּי יְהוָה, כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה, עִנִּיתָנִי.
יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי--    כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.

 יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה:    כִּי-תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
יֵבֹשׁוּ זֵדִים, כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי;    אֲנִי, אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ;    וידעו (וְיֹדְעֵי),עֵדֹתֶיךָ.

 יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ--    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.

האות ש'

שָׂרִים, רְדָפוּנִי חִנָּם;    ומדבריך (וּמִדְּבָרְךָ),פָּחַד לִבִּי.
 שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ--    כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב.
שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, וַאֲתַעֵבָה;    תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.

שֶׁבַע בַּיּוֹם, הִלַּלְתִּיךָ--    עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ;    וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל.
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה;    וּמִצְוֺתֶיךָ עָשִׂיתִי.
שָׁמְרָה נַפְשִׁי, עֵדֹתֶיךָ;    וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ, וְעֵדֹתֶיךָ:    כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ.

האות ר'
רְאֵֽה-עָנְיִ֥י וְחַלְּצֵ֑נִי כִּי-תֽ֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי: 
רִיבָ֣ה רִ֭יבִי וּגְאָלֵ֑נִי לְאִמְרָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי: 
רָח֣וֹק מֵרְשָׁעִ֣ים יְשׁוּעָ֑ה כִּֽי-חֻ֝קֶּיךָ לֹ֣א דָרָֽשׁוּ: 
רַחֲמֶ֖יךָ רַבִּ֥ים | יְהוָ֑ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ חַיֵּֽנִי: 
רַ֭בִּים רֹדְפַ֣י וְצָרָ֑י מֵ֝עֵדְוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נָטִֽיתִי: 
רָאִ֣יתִי בֹ֭גְדִים וָֽאֶתְקוֹטָ֑טָה אֲשֶׁ֥ר אִ֝מְרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁמָֽרוּ: 
רְ֭אֵה כִּי-פִקּוּדֶ֣יךָ אָהָ֑בְתִּי יְ֝הוָ֗ה כְּֽחַסְדְּךָ֥ חַיֵּֽנִי: 
רֹאשׁ-דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑ת וּ֝לְעוֹלָ֗ם כָּל-מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ:
 

האות א'

אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי-דָ֑רֶךְ הַֽ֝הֹלְכִ֗ים בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה: 
אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו בְּכָל-לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ:
אַ֭ף לֹֽא-פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑ה בִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ: 
אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד: 
אַ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗י לִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ:  
אָ֥ז לֹא-אֵב֑וֹשׁ בְּ֝הַבִּיטִ֗י אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶֽיךָ: 
א֭וֹדְךָ בְּיֹ֣שֶׁר לֵבָ֑ב בְּ֝לָמְדִ֗י מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ: 
אֶת-חֻקֶּ֥יךָ אֶשְׁמֹ֑ר אַֽל-תַּעַזְבֵ֥נִי עַד-מְאֹֽד:

האות ל'

לְעוֹלָם יְהוָה--    דְּבָרְךָ, נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.

לְדֹר וָדֹר, אֱמוּנָתֶךָ;    כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ, וַתַּעֲמֹד.
לְמִשְׁפָּטֶיךָ, עָמְדוּ הַיּוֹם:    כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
לוּלֵי תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי--    אָז, אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.
לְךָ-אֲנִי, הוֹשִׁיעֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי;    עֵדֹתֶיךָ, אֶתְבּוֹנָן.
לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִי קֵץ;    רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.

"נשמה"

האות נ'

נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי
נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ
נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד יְהֹוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ
נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְהֹוָה וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי
נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי
נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי
נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה
נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב

האות ש'

שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב
שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי
שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ
שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי
שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד
שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ

האות מ'

מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי
מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי
מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי
מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ
מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי
מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי
מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר

האות ה'

הוֹרֵנִי יְהֹוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב
הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב
הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּ י בוֹ חָפָצְתִּי
הַט-לִבִּי אֶל-עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל-בָּצַע
הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי
הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ
הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים
הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי

4. לאחר אמירת הפסוקים יש לקרוא תפילה זו ולבקש את הישועות:

אקרא לאלוקים עליון לקל גומר עלי. חנני השם כי אליך אקרא כל היום. עזרנו אלוקי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ויהי רצון מלפניך השם  אלוקינו ואלוקי אבותינו, כשם ששמעת את תפלות הצדיקים, ועשית עמהם נסים ונפלאות גלויים ונסתרים, וכשם ששמעת את תפילת עבדך רבי ישראל  בן  רבי זאב וולף ליפקין ולאה זכרו לברכה, ועשית עמו נסים ונפלאות, כן תרחם עלינו בעניינו, ותהא נא שעה זו שעת רחמים ועת רצון מלפניך לעשות עמדי (פלוני/ת בן/בת פלונית) נסים ונפלאות גלויים ונסתרים, ותשמע תפילת עבדך ביום הזה (…כאן יפרט בקשתו המיוחדת במילים כל אחד במילים שלה/ו)

ותתן אותי ואת כל בני ביתי וכל עמך בית ישראל בכל מקום שהם לטובה ולברכה לישועה ולנחמה, לחן ולחסד ולרחמים, ותשלח רפואה שלימה לחולי עמך (ובפרט לחולה פלוני/ת בן/ת פלונית) ותזמין לנו פרנסתינו מידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ותצילנו מכל צרה וצוקה, ותוציאנו מאפילה לאורה, וימלאו כל משאלות לבנו לטובה, מעתה ועד עולם אמן סלה.