מסתכלים על הדשא של השכן? הטיפ של אשת התקשורת שיגרום לכם לא לקנא

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מגי טביבי, מגישת חדשות בערוץ 14, ידועה כמתחזקת וכמחזקת בעבודת ה'. מדי כמה זמן היא כותבת פוסט שקשור לענייני יהדות ומופץ לעוקביה ברשתות החברתיות.

לכבוד חג השבועות, היא פרסמה באתר כיפה את מחשבותיה לגבי הדיבר האחרון בקבלת התורה. וכך היא כתבה:

"בחג השבועות, חג מתן תורה, אנו קוראים את עשרת הדברים שניתנו למשה בהר סיני על "לֻחֹת אבן כְּתֻבִים באצבע אלוהים". אבקש להתמקד דווקא בדיבר האחרון: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". על פניו הדיבר הזה החותם את עשרת הדיברות נראה כמעט טפל לעומת כל השאר, אבל אם נתעמק בו נבין כי מדובר אולי בדיבר הקשה והמאתגר ביותר, ויש הנוטים לומר שכמעט אי אפשר לקיימו. 

לא תחמוד אוסר עלינו לרצות דברים של אנשים אחרים ומכוון אותנו להיות שמחים בחלקנו. כמה קשה זה? לכאורה דבר זה אינו בר ביצוע, הרי איך אפשר לשלוט על רגש האדם?

רבים מאיתנו נוטים לחשוב לרוב כי הדשא של השכן ירוק יותר, אבל שוכחים להסתכל על התמונה כולה. חלקנו חיים בהשוואות בלתי פוסקות במקום להסתכל על עצמנו, ואחרים פשוט לא מסוגלים לפרגן מתוך מחשבה שמגיע להם יותר. הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. לכן הופך הדיבר למעין עיקרון חינוכי ומסביר לכולנו את הדבר הבא: "אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא" (גמרא מסכת יומא). כלומר, האדם לא יכול לקחת ולקבל את מה שיש לחברו. כל אחד מאיתנו מקבל את מה שמגיע לו. לא בכדי נאמר  "גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז). אדם שמאמין שהשם איתו ושם בו את מבטחו, תמיד יהיה מאושר בחלקו. רק במצב דברים זה של הודיה וצניעות עיניים נוכל לקבל ביד פתוחה. גם את האחר".