מי באמת האושפיזין שנכנסים לסוכה שלכם?

כל ערב פותחים את הסידור ומזמינים אורחים קדושים לסוכה, אבל מעטים עוצרים לשאול מאיפה בא המנהג הזה - ולמה דווקא בו מוזהרים כל כך על היחס לעניים

יהודים רבים פותחים בכל ערב מחג הסוכות את הסידור ומזמינים אל הסוכה את האושפיזין: אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף ודוד. המנהג כל כך מוכר ומושרש, עד שכמעט אף אחד לא עוצר לשאול את השאלה הפשוטה ביותר - מאיפה הוא בכלל הגיע, ומי בעצם עומד מאחורי הדלת של הסוכה בכל לילה מחדש.

המקור המרכזי למנהג הוא הזוהר הקדוש, בפרשת אמור. שם מתואר כיצד רב המנונא סבא היה עומד בפתח הסוכה, מבפנים, ומזמין את האושפיזין. הזוהר מזכיר במפורש רק את אברהם אבינו ואת דוד המלך, ולצדם - חמישה צדיקים נוספים בלי לפרט את זהותם. כלומר, גם התמונה שנראית לנו כל כך ברורה ומוכרת, נולדה בעצם מתוך רמז שלא נחתם עד הסוף.

מעניין לגלות שנוסח הזמנת האושפיזין המוכר לנו, זה שכל כך הרבה מאיתנו אומרים כל ערב, בכלל לא מופיע בתלמוד הבבלי או הירושלמי, וגם לא בולט בספרות ההלכתית של הראשונים. יש שמסבירים שהזוהר פשוט לא היה מצוי בידי כל הראשונים כפי שהוא מצוי בידינו כיום. ויש שמסבירים שמדובר בעניין קבלי ומנהגי, לא בהלכה פסוקה מהסוג שעמד במרכז ספרי ההלכה הקלאסיים.

אבל יש הסבר נוסף, חריג ומטלטל יותר, שהובא בשם מקורות מאוחרים: ייתכן שמרן בעל השולחן ערוך נמנע במכוון מלהזכיר את המנהג, כדי שלא ייווצר מצב שבו אדם מזמין את האושפיזין בפה מלא, ובאותה נשימה לא מקיים את החלק שהזוהר עצמו מדגיש הכי הרבה - הדאגה לעניים. במילים אחרות, כבר מהצעד הראשון, המנהג הזה לא נועד להיות רק נוסח יפה שאומרים. הוא נועד להיבחן במעשה.

וכאן מגיע החלק שקשה להתעלם ממנו. הזוהר קושר בין האושפיזין לבין העניים בצורה כמעט בלתי נפרדת, ורואה בחלק שנותנים לעני ממש חלק מסעודתם של האושפיזין עצמם. יותר מזה - הזוהר משתמש בלשון חריפה מאוד כלפי מי שמארח כביכול את האושפיזין בכבוד גדול, אבל לא משמח מהסעודה שלו אף עני אחד. זו לא הערת אגב. זו אזהרה שממוקמת בדיוק במקום הכי רגיש - ברגע שבו אנחנו הכי בטוחים שעשינו את המצווה כמו שצריך.

מכאן גם עולה הצעה מעשית ופשוטה: אפשר כבר בתחילת החג להפריש סכום לצדקה עבור שבעת ימי הסוכות, ולייחד בכל יום חלק ממנו לכבוד האושפיז של אותו היום. לא צריך הפתעות של הרגע האחרון - מספיק להחליט מראש שהאורחים הקדושים האלה לא מגיעים לבד, אלא מביאים איתם גם מישהו שצריך עזרה.

מעבר לצדקה, יש גם מנהגים מוחשיים יותר שמלווים את ההזמנה. יש שנהגו להדליק נר לכבוד האושפיזין, ואף שבעה נרות כנגד שבעת האושפיזין. בשם החיד"א ומקורות נוספים מובא מנהג להכין כיסא מיוחד לכבוד האושפיזין, ויש שסיפרו על צדיקים שהעמידו ממש שבעה כיסאות, אחד כנגד כל אחד מהם. ולצד כל זה, יש גם מי שבחרו בדרך שקטה יותר - אצל אדמו"רי חב"ד, למשל, לא נהגו לומר בפה את נוסח ההזמנה המקובל, אף שהאושפיזין תופסים מקום מרכזי בתורת החג. וגם זה, כנראה, מלמד משהו: אין דרך אחת נכונה לקבל אורחים כאלה, אלא רק את הכוונה שמאחורי הקבלה.

אז מי באמת עומד מאחורי הדלת?

ברגע שמתחילים לבדוק, מתברר שגם זהות האושפיזין עצמם פחות סגורה ממה שחשבנו. הסדר הקבלי הנפוץ אצל ספרדים וחסידים הולך לפי סדר הספירות: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. במנהג אשכנז הרווח, לעומת זאת, הולכים לפי סדר הדורות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד - כך שיוסף מקדים את משה ואהרן.

אבל אלה רק שתי האפשרויות המוכרות. יש מקורות ובהם "קיצור הכוונות" לרמח"ל, שלפיהם יוסף כלל אינו האושפיז השישי - במקומו נכנס פנחס: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, פנחס ודוד. ולפי "יסוד יוסף" לרבי יוסף מדובנא, הסדר הוא בכלל אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד ושלמה, גם כן בלי יוסף. כלומר, לפחות ארבע שיטות שונות מופיעות במקורות בשאלה מי הם באמת שבעת האושפיזין, והמסקנה המעשית שהוצגה פשוטה: כל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

ומי שחושבים שהסיפור נגמר בשבעת האבות והמלכים, מוזמנים להפתיע את עצמם עוד קצת. יש מקור בשם הספר "מדבר קודש" שגם האמהות - שרה, רבקה, רחל ולאה - מגיעות לסוכה, בלי שברור עד הסוף אם כל אחת מגיעה לצד בעלה, או שכולן יחד בכל לילה. ולפי מקור נוסף בשם הרמ"ק, יש מקום לומר שגם אליהו הנביא מצטרף לאורחים, ברמז לפסוק:

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים

כלומר, הסוכה הצנועה שלנו, בכל לילה מחדש, פוטנציאלית הרבה יותר מלאה ממה שנדמה לנו כשאנחנו פותחים את הסידור בחיפזון.

מי שמתארח בסוכה של מישהו אחר, אגב, לא פותח סדר הזמנה משלו. הכלל הפשוט הוא ש"אורח לא מזמין אורח" - אם בעל הבית נוהג להזמין, האורח נכלל בהזמנה שלו, ואם לא, האורח מבקש את רשותו. וכדי שההזמנה עצמה תהיה שלמה, יש ארבעה יסודות שראוי להקפיד עליהם: לשבת בסוכה כראוי, לתת צדקה לעניים, לשמוח, ולהזמין בפירוש בפה - ולא רק במחשבה.

ואי אפשר שלא לחשוב, לאור כל זה, על מה שקורה כשאנחנו פותחים פרק תהילים בשביל מישהו אחר - שכן, קרוב משפחה, או אדם שאפילו לא הכרנו לפני שנתנו לו יד. בדיוק כמו האושפיזין, גם התפילה הזאת לא נשארת בגדר מילים יפות. היא מבקשת מאיתנו לפתוח את היד ממש, לא רק את הפה.

אושפיז הלילה הראשון הוא אברהם אבינו, שמייצג לפי המסורת את מידת החסד ואת כוח האמונה. זה לילה שבו אפשר לבקש במיוחד אמונה בתוך פחדים, דאגות, קשיים וחולי - לא שהצרה תיעלם מאליה, אלא שיהיה כוח לעבור אותה מתוך אמונה. ואולי בזה בדיוק טמון הסוד הגדול של האושפיזין: הדרך לקבל אותם אינה רק לומר נוסח יפה, להדליק נר או להכין כיסא מכובד. היא גם, ואולי בעיקר, לפתוח את היד לאחר.

מי שקוראים את השורות האלה ונזכרים במישהו שהיה שמח לתשומת לב, לפתק, לתפילה - זה הרגע. אפשר לפתוח יחד פרק תהילים לשלומו, ואפשר גם פשוט לשתף את הכתבה הזאת עם מישהי או מישהו שיוכלו להיזכר, בכל פעם שפותחים את דלת הסוכה, שהאורחים לא מגיעים לבד.