מדוע יש צורך בגבולות ביהדות? למנחה יש תשובה שתדהים אתכם

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

וכבר באופן קבוע ומשמח, המנחה מגי טביבי מעלה פוסט שבועי בעקבות פרשות השבוע, ומקשרת אותו ליינו אנו.

"עצור - גבולות לפניך", היא כותבת בפוסט האחרון שלה בעקבות פרשות מטות מסעי. "אנחנו ממש לקראת סופם של 40 שנות נדודים ארוכות, הארץ המובטחת נראית כבר באופק. פרשת 'מטות' פותחת בנדרים ובשבועות - או במילים אחרות - ההתחייבויות שאנחנו לוקחים על עצמנו. משה מלמד את העם הלכות נדרים ומדגיש כי יש חתיכת משמעות לכל מילה.

"בקפיצה קדימה לפרשה הבאה, 'מסעי', האחרונה בספר מדבר - הפרשה נפתחת בסיכום של כל תחנות בני ישראל במדבר - החל מיציאתם ממצרים ועד לתחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ, על גבול ירדן. במבט על, הפרשה הזאת מלמדת שכל אחד מאיתנו עובר מסע בחייו, כך שהתנודות או השינויים הם חלק בלתי נפרד מתהליך הצמיחה קדימה. לא עוצרים במקום. אבל אם נצלול עמוק יותר… נראה כי הפרשה לא באה ללמד רק על משמעותו של מסע אלא גם על משמעותם של גבולות - מילה שחוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים. 'צו את בני ישראל ואמרת אליהם, זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה, ארץ כנען לגבולותיה'. משה מעניק לבני ישראל את מפת הארץ על גבולותיה. שרטוט אלוקי של גבולות הארץ המובטחת".

"אתם בטח שואלים את עצמכם.. נו ו... מה העניין כאן? מסתבר שהמסר הוא הרבה מעבר לגבולות גיאוגרפיים. כולנו חיים בעולם של גבולות. הגבול שבין האסור למותר, בין הטוב לרע או בין הרוח לחומר. על פניו, המחשבה הראשונה היא למה אנחנו צריכים גבולות הרי הרצון הוא לחיות בעולם חופשי. במחשבה שנייה אפשר להבין, שבלי גבולות, הרצון שלנו לקבל כמה שיותר עלול לדרוס את כל מי שנמצא סביבנו. גם אותנו. אז הגבול לא נועד לחנוק או לקרקע. נהפכו. ההמלצה היא לעוף הכי גבוה שיש כי אין גבול לחלום ולמעוף, אבל בדרך לשם הגבולות הם כלי שמירה. ואגב… אולי זה לא בדרך מקרה, שפרשת מטות נפתחה בגבולות המילה - ופרשת מסעי מסיימת בגבולות השטח".