"אמרתי להם שאני אוהבת אותם מאוד ושיתפללו עלי": ספגה 12 כדורים וניצלה בנס

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

"אני ישנה במיטה בשש וחצי בבוקר, ופתאום שומעת את היירוט, עוד לפני האזעקה. מהר אני לוקחת את הנשק, שמה כפכפים ורצה למיגונית".

כך מספרת סג"ם עדן רם בראיון לתוכנית "עובדה" את אשר עבר עליה בטבח הנורא בשמחת תורה.

"היו איתי עוד חיילות, כל אחת מדברת עם המשפחה שלה, מודיעה להן שהכול בסדר", היא אומרת. "פתאום אחת האימהות אומרת לאחת החיילות שהיא שמעה שיש חדירת מחבלים באורים. אנחנו מסתכלות אחת על השנייה בשקט ואומרות: 'אנחנו באורים, מה, זה אמיתי?

"שמענו יריות והבנו שזה אמיתי. עשיתי לבנות תדריך מהיר איך אנחנו בכלל יורות בנשק. בסוף אנחנו בסיס של ג'ובניקים, לא לוחמים, לא שום דבר. אף פעם לא הגדרתי את זה שאני 'בעוטף', אנחנו לא ממש על עזה".

בעת שהן רצו לחמ"ל, ירו עליהן ועדן נפגעה ברגלה. חברה יצרה לה חוסם עורקים מאולתר מקפוצ'ון. בנתיים המבנה נכבש על ידי המחבלים.

עדן ממשיכה לשחזר:

"אני זוכרת שכבר נשארה ממש הדלת האחרונה שמפרידה בינינו לבינם. אנחנו כבר שומעים דיבורים בערבית ומבינים שבעוד כמה שניות כולנו מתים. שתי בנות מכוונות על הדלת כדי לנסות באמת איכשהו להגן עלינו. הקלטתי למשפחה המון הודעות קוליות, אמרתי להם שאני אוהבת אותם מאוד ושיתפללו עלי.

"ברגע שהם נכנסו לחמ"ל, ישר עצמתי עיניים. התחילו לרסס אותנו בלי סוף בכדורים. הרגשתי כאבים, אני זוכרת שלא הבנתי איפה הכדור האחרון שפשוט הורג אותי. אני ממשיכה לשמוע אותם, שומעת שהם נוגעים במסמכים, מתחילים לחפש דברים. הם פשוט ריססו בלי סוף. החדר מפוצץ כדורים, אין פיסה בחדר שהם לא הגיעו אליה. הכול מנופץ, כל החלונות. ואז הם הלכו. אני בזמן הזה עוד לא הבנתי כל כך אם אני חיה או מתה".

הנס קרה, ולמרות 12 כדורים שחדרו לגופה, היא לא מתה.

"אני מבינה שעוד מישהי ניצלה, ישר נגעתי בה ודיברנו. ביקשתי ממנה שתעזור לי, התחלתי למשש את כל הגוף כדי להבין איפה נפצעתי, כמה אני מדממת, האם יש מקום שאני מדממת בו יותר".

חוסם עורקים מאולתר נוסף נעשה ועדן - במצב של פציעה קשה - שכבה במקום תוך שהחברה דואגת שהיא לא נרדמת.

לוחם ביחידת המו"מ המטכ"לית ושניים מחבריו הדיעו למקום.

"לא הכרתי את הבסיס", הוא אומר, "ראיתי בסיס ענק ואמרתי 'מה לעזאזל קורה פה? איך הם הגיעו לפה'? אירוע מטורף, מבחינתי, במרכז הארץ. מפקד הבסיס צעק לנו 'האירוע הוא כאן. הבלגן בפנים'. אני עדיין לא מבין, מה זאת אומרת? הבלגן הוא בחוץ, האירוע בחוץ, מחבלים יורים עלינו. אנחנו מנהלים קרב".

חברו ממשיך לתאר: "מפקד הבסיס מכווין אותנו. הוא אומר לנו 'תראו, יש לי חיילות שאבד לי הקשר איתן בתוך החמ"ל'.

"מתחת לשולחן אנחנו רואים פשוט ערימה של אנשים. אנחנו פועלים באוטומט, מתחילים לבדוק אחד אחד. שמענו קריאת 'הצילו' משתי חיילות".

כאן הם מספרים כי משכו אותן מתחת לערימת גופות.

"דחפתי אותה כלפי מעלה. הדם שלה זרם עלי. אירוע מאוד קשה, היא הייתה לבנה, הייתי בטוח שהיא כבר ממש בדקות האחרונות שלה. קצת צעקתי שמה. נתתי צעקה".

"אנחנו מצליחים להרים אותה, והיא נותנת לי את הטלפון שלה. היא אומרת לי: 'תגידו להורים שאני אוהבת אותם''. אני לוקח את הטלפון, אומר לה 'הכל יהיה בסדר, את תצאי מזה'".

עדן היתה מורדמת ומונשמת שלושה ימים ובנס יצאה מסכנה.

היא משתפת כי "כשקצת קשים לי דברים, אני נזכרת שאני פה וזה לא מובן מאליו, ועל זה אני מודה כל יום, שאני בכלל פה".