ביחד העוצמה גדולה יותר: על חשיבות התפילה ברבים

מובא בגמרא (מסכת ברכות) שהקב"ה אינו מואס בתפילתם של רבים. מדוע נחשבת תפילת רבים לגדולה כל כך בעיני הקב"ה, ומדוע חכמינו מפליגים כל כך בשבחה? בספר 'הכוזרי' מסביר ר' יהודה הלוי כי הסיבה לכך טמונה בזה שהציבור מחפה על הפגמים של היחיד, והופך את תפילתו לשלימה יותר.

כשהאדם הפרטי מתפלל בציבור הוא בעצם מבצע פעולה של חיבור, שדרכו ניתן להשפיע עליו שפע 'כללי' שיורד על הציבור בכוח האחדות שלו – כמו גשם שיורד על כולם, וכל אחד 'טועם' ממנו קצת. בעניין זה יש ממד נוסף והוא שעל ידי החיבור לאחר, אדם בעצם מבין את יחסי הגומלין שעמם ברא הקב"ה את העולם הזה – יחסים של נתינה וקבלה.

אדם שמתפלל בציבור מתחבר לאחרים, ומתוך כך אף נולדת בו דאגה לצרכיהם ורצונותיהם. אדם כזה הופך לאנוכי פחות, ואכפתי יותר. בעולם שכזה ראוי לה לשכינה שתתגלה ותשפיע את אוצרותיה הרוחניים.
כשם שבסוכות אנו מנענעים את ארבעת המינים יחדיו, כך תפילת הציבור 'מנענעת' את התפילות כולן ומעלה אותן היישר אל כיסא הכבוד, ולכן חשיבות התפילה בציבור גדולה הרבה יותר מתפילת יחיד. ההבדל העיקרי בין שני סוגי התפילה הוא בחזרת הש"ץ – שהרמב"ם במשנה תורה (הלכות תפילה) מסביר שמטרת החזרה של שליח הציבור היא להוציא ידי חובה את כל מי שאינו יודע להתפלל כראוי.

מכאן אנו למדים שחשיבות התפילה בציבור היא כפולה ומכופלת גם מבחינת התוכן שלה – כשאדם מתפלל בציבור הוא לא יבקש רק על עצמו, משפחתו וקרוביו כי אם יעתיר בתפילה גם עבור אנשים שאינו מכיר, לטובתם והצלחתם.