תפילה לאמירה לאחר תענית

ריבונו של עולן,

גלוי וידוע לפני כיסא כבודך,

שבזמן שבית המקדש קיים, איש איש כי יחטא ואשם

היה מביא לפניך קורבן, ואין מקריבין לפניך רק חלבו ודמו, ומתכפר.

ועתה בעוונותנו אין לנו לא מקדש ולא מזבח ולא כהן שיכבר בעדנו,

רק בטובתך הגדול דרך תשובה לנו הורית

(בימי השובבי"ם והסליחות ימאר: ותיתן לנו ה' אלוקינו את הימים האלה אשר גילית לנו על ידי עבדיך חכמי ישראל שהם ימי חפץ, ימי רצון, לענות נפש, לכלה פשע ולהתם חטאת)

והעדפת טובך עלי בתיתך בי כוח ורצון להתענות לפניך.

ואולם כיסתה כלימה פניי כי יודע אני בעצמי שאין בידי שום דבר מדרכי התשובה,

ולא בינת אדם לי לכוון בכוונות הראויות לכוון.

וביום תעניתי קיצרתי מאד בעבודתך ועברתי על מצוותיך,

על כן זחלתי ואירא, אמרתי חס ושלום לריק יגעתי, לתוהו והבל כוחי כיליתי.

אמנם על רובי רחמיך וחסדיך נשענתי, כי ידעתי כפי רוב שפלותי ודלותי על אחת כמה וכמה גברו רחמיך וחסדיך,

ובדברי קודשיך כתוב: "כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשוועו אליו שמע". 

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלוקנו ואלוקי אבותנו, שאל נא תבזה ענות נפשי, אשר ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן, ויהא מיעוט חלבי ודמי המתמעט בתעניותי חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאילו הקרבתים על גבי מזבחך הקדוש,

ותרצני עם כל המתענים לפניך ותעלה עלנו כאילו עשינו כל מה שמוטל עלינו לעשות, וכאילו כיוננו בכל הכוונות הראויות לכוון.

ותיתן בהו כוח ובריאות, ותזכנו להתענות עוד לפניך שנים רבות ולשוב בתשובה שלמה לפניך ולתקן את כל אשר עיוותנו ולהשלים תיקון נפשנו, רוחנו ונשמתנו בגלגול זה.

ולא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד כי בשם קדשך הגדול, הגיבור והנורא בטחנו, נגילה ונשמחה בישועתך.

שמח נפשנו בישועתך וטהר ליבנו לעבדך באמת, שמח נפש עבדך כי אליך ה' נפשי אשא, אלוקיי בך בטחתי אל אבושה, אל יעלצו אויבי לי.

עשה למען רחמיך הרבים ולמען אבותנו הקדושים אברהם, יצחק וישראל עבדיך, ולמען משה ואהרון יוסף ודוד, ולמען כל הצדיקים זכותם יגן עלינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עימהם.

אם לא בזכות - ברחמים.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לביבי לפניך ה' צורי וגואלי.