החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

יהודי ירא שמים הגיע מידי יום לבית הכנסת לתפילת שחרית. לאחר התפילה למד "חק לישראל" ולאחר מכן הלך לעבודתו, כך נהג שנים רבות.

באחד הימים לאחר התפילה יצא היהודי מבית הכנסת קודם שלמד "חק לישראל", כשראה זאת הרב מרדכי עבאדי חשב לעצמו שייתכן והוא אנוס היום.
למחרת יצא היהודי מבית הכנסת לאחר "ובא לציון", וכך הלך וחסר, עד שהפסיק לבוא לבית הכנסת.

רצה הרב לדעת מהי הסיבה שאותו יהודי הפסיק לבוא לבית הכנסת והלך לבקרו בחנותו. כשראה היהודי את הרב נרעש ונרעד כולו.

נכנס הרב עימו בדברים, ושאלו: "מדוע הפסקת לבוא לבית הכנסת להתפלל וללמוד?"
השיב האיש: "אני רואה, שכשאני עושה את רצון הקב"ה - מתפלל ולומד, אין לי פרנסה. ועכשיו כשהפסקתי לבוא יש לי פרנסה ברווח, לכן אינני רוצה לבוא עוד לבית הכנסת". ניסה הרב לשכנעו בדברי מוסר אך לא הצליח להניא אותו מדרכו.

לבסוף שאלו הרב: "אנחנו נמצאים עכשיו בשליש הראשון של השנה, כמה אתה חושב להרוויח במשך השנה?"
השיב לו היהודי: "חמישים לירות זהב".

אמר לו הרב: "בוא ונעשה הסכם, אתה תחזור להתפלל וללמוד בבית הכנסת ואם יחסר לך מהסכום השנתי אני אשלים לך".
התרצה היהודי ושב לפקוד את בית הכנסת.

בחלוף חודשיים שאל הרב את היהודי לשלומו.
השיב לו האיש: "מיום שחזרתי לבית הכנסת לא הרווחתי פרוטה אחת, שום קונה לא נכנס לקנות, אבל יש לי אמונה, אני אחכה עד ראש השנה, אז נסכם את החשבון".

כעבור חצי שנה שאלו הרב שוב לשלומו. השיב לו האיש: "עד היום הרווחתי שתי לירות זהב..."

חודש אלול הגיע, שם הרב פעמיו אל היהודי ושאל בשלומו. השיב לו האיש: "לא הרוחתי מאומה".

כשהגיע ערב ראש השנה לקח עימו הרב חמישים לירות זהב והלך לחנותו של הסוחר היהודי. אמר לו הסוחר: "חכם לא צריך, אתה לא חייב לי כלום".
אמר לו הרב: "אני רוצה לעמוד בדיבורי. רוצה אני לסיים את החשבון שסיכמנו בינינו".

אמר לו הסוחר: "חכם, מה אומר לך? לפני שעה הגיע איש ערבי וקנה ממני סחורה, הרווחתי בעסקה חמישים לירות זהב, ובהמשך השנה הרווחתי עוד שתי לירות, יוצא שהרווח לשנה זו חמישים ושתיים לירות זהב".

אמר לו הרב: "אם כך אתה צריך להחזיר לי שתי לירות בחזרה... אתה חשבת להרוויח חמישים לירות במשך כל השנה, ולבסוף
הרווחת יותר. דע לך שבראש השנה שעבר גזרו עליך שתרוויח חמישים ושתיים לירות זהב, אלא שהיצר הראה לך שביום שאתה הולך לבית הכנסת הוא סוגר את שער הפרנסה בפניך, וביום שאתה לא הולך לבית הכנסת נותן לך פרנסה ברווח. אך האמת היא שאין זה רווח, אלא הוא מוציא מהכיס הזה ושם בכיס הזה, אולם הוא אינו יכול למנוע ממך לקבל את הקצוב לך..." ('גם זו לטובה")

יצר הרע דואג להכניס לאדם טרדות ודאגות, מראה לו שאם אין אני לי מי לי, אם אני לא אעשה בשבילי אף אחד לא יעשה לי. הוא צודק, האדם צריך לדאוג לעצמו ולא לסמוך על אחרים.

אך טמונה כאן מלכודת, היצר נותן לך להבין שאם לא תפעל ותתאמץ לא תרוויח, ובכך מבטל אותך מתפילות, מלימוד ומחסד, שהרי אם תלמד או תתפלל במניין כיצד תוכל להתפרנס בכבוד?

כל מושג הפרנסה מושתת על ביטחון, ביטחון ואמונה שהפרנסה כבר נקבעה לאדם, בין יעבוד שעות רבות או יעשה השתדלות מועטת, פרנסתו תהיה בדיוק כפי שנקבעה מתחילת שנה.

אם כן מדוע ללכת לעבוד? כדי ליצור כלי קיבול, לעשות השתדלות לצורך הפרנסה ואז השפע יורד.

אם נפנים זאת לא רק על הנייר אלא באמת נאמין שהכול קצוב לנו, נהיה נטולי דאגות, לא נתחרה עם אף עובד, לא נעבוד בשתי עבודות, לא נעשה את העולם הזה עולם של רדיפת הפרנסה, שהרי הכול קצוב, ומה לנו לבזבז את כל זמננו ברדיפה אחר  פרנסה?

בטח במי שנתן לך חיים, אם חיים נתן לך כל שכן הוא יפרנס אותך...