ג' אייר הוא יום ההילולא של הצדיק הגדול שנודע בסיפורי מופתים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הזיכרון האנושי הוא דבר מופלא, האופן בו דברים מתקבעים במהלך השנים נלמד ויילמד עוד בעתיד. עבור רבים שמו של רבי ישעיה שטיינר מוכר פחות מתמונתו, אשר רבים השתמשו בה כסגולה נגד עכברים. שמו של הרב מוכר יותר בקרב יהדות התפוצות, ורבים עולים לציונו שבהונגריה ביום ההילולא שלו, ג' באייר.

כיצד התגלגלו הדברים כך?

הרב נולד בשנת התרי"ב (1852) בסלובקיה התייתם מאביו כאשר מלאו לו 3. הוא נשלח על ידי אמו לגור אצל הרב צבי הירש מליסקא שהיה אחד מראשי התנועה החסידית בהונגריה באותה העת. כשגדל החל לשמש את הרב. לאחר פטירת הרב הירש נישא הרב שטיינר לשרה, בתו של רבי יצחק יונה ווינשטוק ממאד. השניים עברו להתגורר בעיר קרעסטיר, והרב שטיינר החל לשמש כמנהיג החסידים של רבו.

רבי ישעיהו נהג ללמוד אצל רבי מרדכי מנדבורנא, רבי שמואל פרנקל מדאראג וגדולי הדור האחרים ונמנה על תלמידיו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז, הרב נהג כאחד החסידים בכל פעם שבא להיוועץ עם גדולי הדור, על אף מעמדו ועל ספריו היה חותם כמשמשו של הרב מליסקא. הרב שהיה עניו גדול, הסתיר, אף מבני משפחתו, את גדולתו בתורה. בשל ענוותו הרבה לא הותיר אחריו הרב ספרים או חידושי תורה.

את עיקר זמנו נהג הרב להקדיש לגמילות חסדים. הוא נודע בהכנסת האורחים שלו - כל יהודי ידע שיוכל לקבל מקום לינה ומשהו לאכול אם יזדמן למקום מגוריו של הרב, הרב עצמו נהג להגיש את המזון לכל אדם שהגיע לביתו ולא התיר לאיש לעשות זאת במקומו.

הרב נודע במידותיו הטובות ובסבלנותו הרבה, ובכך שהתיר לכך מבקרי ביתו לנהוג כבני בית של ממש.

כל פרוטה שקיבל הרב,  העביר לטובת העניים . מספרים על הרב שנזקק לנעליים חדשות משום שאלו שלו התבלו, כאשר קיבל מן הסנדלר את זוג הנעליים שהזמין, הזדמן לביתו עני שלא היו נעליים על רגליו, והרב העביר לו את אלו שרכש עבור עצמו. האירוע חזר על עצמו מספר פעמים, עד שהרב זכה לזוג נעליים חדשות.

רבים היו סמוכים על שולחנו של הרב בכל הסעודות, כשהרב עצמו היה משמשם ומקשיב לצרותיהם. אך בייחוד בסעודת מלווה מלכה, אשר נמשכה מצאת השבת ועד לשעות המוקדמות של היום שלמחרת, כשהרב דאג שכל הסמוכים על שולחנו יקומו שבעים. הנוכחים בסעודה העידו כי הרגישו שהשכינה שוהה במקום, כשהרב הרבה בדברי תורה, פירושיה ורזיה. מספרים כי הרב נהג להעניק לכל אחד מן היושבים חלה מסל שהחזיק מתחת לשולחנו, "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין", והחלות הספיקו לכל באי הסעודה. הרב שראה חשיבות יתרה בסעודת מלווה מלכה,  אף ביקש שעל מצבתו יופיעו המילים: " "לחם רב עבד לסעודת דוד המלך ע"ה הרבה זבח ונסכים".

את ההכנות לשבת נהג הרב להתחיל ביום חמישי כשחלק צדקה לעניים, בעת שרעייתו חילקה להם בשר וחלות. הרב עצמו נהג להשגיח על הסירים ולשמור על האש שתדלוק.

לאחר מות עליו אשתו הראשונה ביקש הרב מן השדכן "אישה פשוטה כמוני" וסרב לקבל את ההצעה להשתדך לאישה שהגיעה ממשפחה חשובה ומיוחסת במיוחד בהונגריה.

כשביקש חסיד להתנדב ולשמש את הרב, סירב הרב לכך באמרו: "אין אני מחפש גבאי, אלא יהודי צריך פרנסה שישמשני ואני אשלם לו".

בחג הפסח הקפיד הרב במיוחד בהידור מצוות "קמחא דפסחא" ונהג לתת לעניי האזור ואף ליהודים במקומות מרוחקים יותר, מצות, יין, בשר ודגים, ואף לווה לעיתים כספים לשם כך.

לא רק את היהודים הקפיד הרב לכבד, אלא גם את הגויים, בכל מעמד. הוא הסביר לתחתנו ששאל: "בשלמא יהודים הבאים בין הגויים לפרנסתם חשים את עול הגלות היטב, אך אני שיושב בטח על מקומי, היכן אני מרגיש זאת? על ידי שאני מקדים להם שלום, אני חש בחשיבותם וממילא מרגיש אני בעול הגלות".

הרב נודע כבעל מופתים וישועות, אחד מהם נסוב סביב סיר תבשיל שאינו מתרוקן אף פעם. לאחר מותו התפרסם שמו כמי שמציל מקומות רבים ממכת עכברים, כאשר תמונתו תלויה בהם. מספרים כי יהודי, אשר היה לו אסם תבואה גדול, התלונן בפני הרב שעכברים פושטים על מחסניו ולא עולה בידו לגרשם. הרב קיים מושב בית דין מיוחד עם שניים מתושבי העיירה וגזר על העכברים לעבור לאסם של שכנו הגוי. וכך אמנם קרה. סיפור אחר הנוגע לעכברים מספר על יהודי שברח מהצבא וקיבל גזר דין מוות, כשפנו לצדיק הבטיח לפעול לישועתו. כאשר הגיע זמן משפטו של האיש, התברר כי התיק נאכל על ידי עכברים. 

עם הזמן הפכה תמונת הרב עצמו לסגולה לשמירה מפני עכברים: הגיע אל הרב יהודי שסיפר לו כי העכברים פשטו על ביתו ומכלים אותו. הרב העניק לו תמונה שלו והורה לו לתלות אותה בביתו, מאז לא נראו עכברים בבית היהודי.

תלמידיו הסבירו זאת כך: "פשיטא הניגוד הקיצוני ביותר למעלה החסד ולמצוות הצדקה, נעשה כידוע על ידי אותם בעלי חיים זעירים, אותם מכנים חז"ל 'הני עכברי רשיעי'. ענין הגזל והעושק נפוץ הוא אצל העכברים אשר גונבים להם מכל הבא ליד ומזיקים מבלי שתהיה שליטה עליהם. רק מי שניחן במעלת החסד הנמצאת בניגוד הקיצוני ביותר מולם, רק מי שמעניק ונותן לאחרים, הוא זה שיכול לעמוד מול אותם מזיקים. ממנו הם בורחים, ממנו הם מפחדים".

בג' אייר התרפ"ה (1925) הלך הרבי לעולמו, כשהוא מבטיח לחתנו כי "מי שיבוא לביתי ייוושע". ביתו של הרבי שייך כעת לבני משפחתו אשר מקפידים על הכנסת אורחים כמנהג הצדיק, ולצד הבית רכשו בני המשפחה מקום נוסף ללינת יהודים. אף כי שמו של הרב מוכר פחות ליהודים המתגוררים בארץ ישראל, יהודים רבים מכל רחבי אירופה ואף מארצות הברית נוסעים לקבר הרב, אשר שמו נודע בקרב יהודי הונגריה שנפוצו למדינות אלו. בשנים האחרונות פוקדים את הציון גם יהודים המגיעים מארץ ישראל ביום היארצייט של הרב, ג' אייר, כדי לבקש בקשות.

זכותו לעמוד לנו ולכל בית ישראל, אמן.