מרגש: ''בזכות פחית בירה על החוף בהודו, חזרתי בתשובה''

הסיפור המעניין הבא סופר ע''י הרב יחיאל מאיר צוקר והובא בספר ''דורש טוב''.

הסיפור הוא אודות בנו של אחד משופטי בית המשפט העליון, שחזר בתשובה והיום הוא משמש כמרצה מבוקש, רב בישיבה ותלמיד חכם גדול. על הגורם המפתיע לחזרתו בתשובה נסוב סיפורנו:

הסיפור התחיל כשהצעיר החליט שהוא יצא לטיול בהודו, קצת להתאוורר. בהודו יש חוק שאסור לאדם המגיע לחוף הים להביא עמו משקאות חריפים מהבית, אלא, אם רצונו לשתות – עליו לקנות זאת בקיוסק הממוקם על חוף הים. כך יכולים הזכיינים, שזכו במרכז על ניהול הקיוסק, לגבות מחיר מפולפל על כל פחית בירה. אדם שנתפס כשהוא מוציא פחית בירה מתיקו – צפוי לקנס כספי גבוה.

אבל, כמו שכולנו יודעים, ה'ישראלי' הממוצע הוא שם נרדף לטיפוס חצוף ולא ממושמע. כך גם מיודעינו, החליט לא להיות 'פרייאר', ולא הסכים בשום פנים לשלם חמישה דולר על פחית בירה שעולה חצי דולר בחנות רגילה, וכמובן הביא איתו פחית מהבית בתוך התיק.

דא עקא, באותו רגע ששלף את הפחית מהתיק, קפץ לעברו הודי אחד, והחל לצעוק עליו באנגלית: "גנב! חצוף!"

לאחר שסינן לעברו עוד כמה קללות, לפתע – בבת אחת נעצר, ופנה אליו: "רגע! האם אתה יהודי?" ומשהשיב בחיוב, החל הלה להתנצל: "סליחה! לא התכוונתי! לא התכוונתי לפגוע ביהודי…''

ההודי מיהר להסתלק, אך לאחר כמה דקות חזר, ופנה אל אותו ישראלי ושאל: " האם תוכל לעשות לי טובה, ולבוא איתי אל הכפר שלי? יש לי וספה, ואני מבטיח לך שבדרך לכפר, אכנס אתך לכל מיני אתרים מעניינים, שתהנה מהם מאד. הרי באת לכאן כדי להנות – סמוך עלי, ואתה תהנה!"

ההודי פשוט שיגע אותו, עד שלבסוף הסכים. והוא עמד בהבטחתו! הוא הכניס אותו לכל מיני מקומות מדהימים ביופיים, שאמנם העריכו את משך הנסיעה, אבל הדבר היה שווה בהחלט.

בסופו של דבר הגיעו לכפר. לפי התנהגותם של התושבים, שהתייחסו להודי בהדרת כבוד, מסתבר שהוא היה המוכתר של הכפר. הוא הורה לאורח לשבת על ספסל שעמד במרכז הכפר, ולהמתין. הוא בעצמו נסע עם הווספה, ועבר מבית לבית, לקרוא לכל תושבי הכפר להתאסף ולבוא אל הספסל עליו ישב הבחור.

כעבור דקות ספורות התאספו כל תושבי הכפר, הודים כפרים תמימים, סביב מיודעינו הישראלי. ההודי ירד מעל גבי הווספה, השתיק את כולם, ואמר להם:

"האיש שיושב כאן על הספסל הוא מהעם הנבחר! הוא יהודי! הוא חלק מהעם שהאלוקים בחר בו!".

כל הכפריים החלו להתרגש…להזיע…

חלקם מהרו להביא פרחים, וחלקם מהרו לבתיהם להביא לו שקדים ואגוזים..

מרב התרגשות הם פשוט לא ידעו מה לעשות עם עצמם…

"אני מבקש שתבינו", מספר הרב, "ישבתי שם, חילוני גמור, עם קוצים ועגילים, ואמרתי לעצמי: על מה הוא מדבר? על מה התרגשות הקהל? מה זה עם נבחר? במה אני שונה מהם? הרגשתי כל כך לא טוב עם זה ונדרתי בליבי: הדבר הראשון שאני עושה כשאחזור לארץ, הוא לברר מה המשמעות של להיות חלק מהעם הנבחר? ממה הם כל כך מתלהבים ומתפעלים?

ואכן כששבתי ארצה בררתי על מקום בו אוכל ללמוד על משמעות היותי בן העם הנבחר. שלחו אותי לסמינר של ערכים, וכך החל תהליך חזרתי בתשובה''. 

כל זאת בזכות אותה פחית בירה שהוצאתי מהתיק ב''חוצפתי'' הרבה...