קווים לדמותו של המקובל ר’ סלמאן מוצפי, לרגל יום פטירתו י"ז טבת

ר' סלמאן מוצפי זצ"ל היה מקובל גדול, שנולד בבגדד באור ליום השבת של שנת התר"ס. הוא חיבר ספרים רבים, ביניהם 'סידור הכוונות' שבהגהתו עסק במשך 40(!) שנה. המקובל הרב מוצפי הוא לא אחר מאשר אביו של ר' בן ציון מוצפי הי"ו - אחד מגדולי הפוסקים הספרדים של ימינו. ר' סלמאן היה תלמיד חכם מופלג, שזכה לסיים את הש"ס כמה וכמה פעמים ולא פסק ממשנתו אף ליום אחד ויחיד.
ר' סלמאן אף נהג להתפלל במניינים שונים על מנת להשלים את חלקי התפילה שלא הספיק להתפלל בציבור, היות ונהג להתפלל עם כוונות מיוחדות על פי סידורו של הרש"ש. הנהגות רבות וטובות היו לו לדברים שבקדושה – אחת מהן היא שנהג ללכת ברגליו לכל מקום, אף כזה שנמצא במרחק, על מנת לקיים דבר מצווה.
כבר מינקות, כשנלקח על ידי אביו לבית הכנסת - החל ר' סלמאן לינוק דברי תורה ויראת שמיים צרופה. עד שבהגיעו לגיל שש, כבר ידע את כל פרשיות התורה, טעמיהן ודקדוקיהן - בעל פה.
אביו נהג להתפלל בבית הכנסת של חכם יוסף חיים (הבן איש חי) זצ"ל, ור' סלמאן נהג להסתופף תחת צלו של חכם יוסף חיים, לשתות בשקיקה את דברי תורתו ואף להתברך פעמים רבות מפיו, שיזכה להיות תלמיד חכם. ברכתו זו לא שבה ריקם, ולימים הפך ר' סלמאן לאור גדול של אהבת ה' והפצת דברו בעולם.
אהבה גדולה אהב ר' סלמאן את חכם יוסף חיים, עד כדי כך שכשהסתלק לבית עולמו – הבטיח ר' סלמאן לעצמו כי מעתה יתחזק ביתר שאת בלימוד התורה, ובהנהגות של פרישות וחסידות. בן תשע בלבד היה אז.
כחלק מההבטחה שהבטיח לעצמו, קשר ר' סלמאן לידו חבל ארוך שהוביל אל הדלת. "כך אתעורר בחצות הלילה יחד עם אבי, כשהוא מתעורר ללימודו", חשב הילד. הוריו, שראו בהנהגה זו קיצוניות שאינה אופיינית לבני גילו, החליטו למחות – אך ללא הועיל. הילד המשיך במעשיו והתעורר כארי מדי לילה בחצות, כדי לעבוד את בוראו.
כבר בהיותו בן 10 קיבל על עצמו לקרוא את כל ספר התהילים מדי ליל שבת, אולם רגישותו המופלגת לאחיו הקטנים שישנו באותה עת, לא ידעה גבולות, והוא החליט לקיים את קבלתו בעודו עומד במשך שעות, בחצר הבית. באותה שנה אף חיבר 'ספר תפילות' על נושאים שונים, אותו נשא בכיסו בכל עת.
בהגיעו לגיל 17 זכה להסתופף תחת צלו של המקובל ר' יהודה פתיה, ולמד עמו בחשאי מדי יום בתורת הנסתר. מאוחר יותר הוסמך למוהל, זכה לבוא בברית הנישואין ואף לראות פירות רבים וטובים מעמלו.