תפילה לרחמים מפני קושי הגלות

רבונו של עולם, צופה ומביט עד סוף כל הדורות, חושב מחשבות לבל ידח ממך נדח. אתה יודע תקף מרירות הגלות האחרון הזה, להיכן נפלנו וירדנו בעוונותינו הרבים, אשר ירידתנו עמוקה יותר ממ"ט שערי טומאה. ובעוונותינו הרבים נאמר עלינו על עת צרה הזאת "ותרד פלאים אין מנחם לה". כי טבענו "ביון מצולה ואין מעמד" באנו במעמקי מים ושבלת שטפתנו, "הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי", חזרתי על כל הצדדים וישועה רחקה ממני, ומה אומר ועוונותי עשו לי מה שעשו. "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי", כי חסדך גדול עלינו והצלת נפשנו משאול תחתיה, כי האף אומנם זה הגלות האחרון הכביד, כי נפלנו וירדנו למקום שירדנו יותר ויותר מגלות מצרים, אבל זאת נחמתנו בעניינו כי אמרתך חיתנו, כי כבר הקדמת תרופה למכותנו. כי כבר נתת לנו תורתך הקדושה על ידי משה נביאך, אשר בגלות מצרים לא זכינו לזה עדין, ויצאנו משם קדם קבלת התורה כעבדא דברח מרבוניה, שזה גרם לנו מה שגרם לנו. אבל עתה כבר הפלאת חסדך עמנו, ונתת לנו כבר תורתך הקדושה על ידי משה נביאך נאמן ביתך, וכבר זכינו שהיה לנו כמה וכמה צדיקים גדולים ונוראים בכל דור ודור, וגם זכינו לספר תהלים הקדוש על ידי דוד מלך ישראל. אבל האמת אני מודה ומתודה לפניך, יקוק אלקי ואלקי אבותי, כי אף על פי כן עדין אני מבחוץ לגמרי, ועדין לא יצאתי מן החל אל הקדש כלל. יום יום אומר מה יהא בסופי, "קוה לשלום ואין טוב, לעת מרפא והנה בעתה". כלו כל הקצים שהייתי מצפה להושע בהם ועדין לא נושעתי. ולא די לי בזה, כי אם עוד הוספתי חטא על פשע, פשעים על פשעים גדולים ונוראים אוי ואבוי. לא ידעתי נפשי איך אני חי בעולם במרירות דמרירות כזה, בפזור הנפש מר ממות כזה, בנפילות והשלכות וזריקות כאלה, אשר בכל עת אני עולה שמים ויורד תהומות עמוקות, והשלכתי עצמי משמים לארץ מתחת אלפים ורבבות פעמים בלי מספר, ומקלעים את נפשי כמו "בתוך כף הקלע", עד אשר אפסו הדבורים והצרופי אותיות לספר מצוקותי ומרירותי, אוי ואבוי, כי נכספתי על כל פנים, לקרר מר רוחי ולפרש שיחתי, וגם זה קשה וכבד עלי, ידי כבדה על אנחתי, כי לא יספיקו כל עורות אילי נביות לבאר בהם עד היכן מגיעים הפגמים שלנו של יום אחד, ואפלו של שעה אחת: