מה משותף למציאה, לעקרב ולמשיח?

באחד מימי השישי הגיע הצדיק רבי מנחם מנדל מרימינוב לעיר לבוב, כדי לשבות את השבת במחיצת רבים מחסידיו שהתגוררו בעיר.

ישב הצדיק בחדרו עד שהגיע זמן חצות היום של יום שישי. אז קרא הצדיק לשמשו ושלח אותו אל השוק כדי שיראה האם כבר קיבלו בני העיירה את השבת אם לאו.

כעבור שעה חזר השמש וענה בשלילה: "רבי! בתי העסק עדיין פתוחים, הסוחרים עדיין טרודים בעסקיהם והקונים אצים ורצים בין הדוכנים".

בחלוף שעה נוספת שלח הרבי שוב את שמשו אל השוק – "הן השבת ממשמשת וקרבה" אמר רבי מנחם מנדל, "אולי כעת הם מוכנים לקראתה".

חזר השמש שנית ובפיו אותה תשובה: "הן עוד היום גדול, הם טוענים: 'מדוע נקדים את בוא השבת?!'"

היום החל להעריב כשלפתע נשמעה צפירה רמה שהכריזה כי השבת קרבה. מיד החלה ברחוב תנועה ערה - החנויות ננעלו, הדוכנים קופלו והאנשים אצו ורצו לכל עבר ופינה...

אמר הצדיק לשמשו: "כמו ערב שבת בזאת העיירה, כך בוא יבוא המשיח במהרה – אנשים יעסקו במסחר ובמלאכה כשלפתע תישמע תקיעת שופר רמה שתבשר את בוא הגאולה..."

אמר רבי זירא: "שלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב" (סנהדרין צז'.)

אין אדם שלא זקוק לישועה, כל אחד והתקוות שלו, כל אחד והרצונות שלו.

אנו מתפללים, רוצים, זועקים ומתחננים ולעיתים מגיעים ל"קצה ההר", כמעט "נופלים לתהום", ואז לפתע מגיעה הישועה...

כשם שהמשיח יבוא בהפתעה, בהיסח הדעת, כך גם ישועתך יכולה להגיע בהפתעה, בזמן שהכי לא ציפית לה, במקום הכי עמוק שהגעת אליו, בחושך הכי כבד וביום הכי אפל.

ישועה היא כמו משיח, משיח יבוא ויבשר לנו על הגאולה הכללית ובורא עולם יבשר לך על הגאולה הפרטית שלך, יוציא אותך ברגע מהבור, ידליק לך את האור בחושך האופף אותך...

תפקידך קל ופשוט - להמשיך להתפלל, להמשיך להאמין ולעולם לא להתייאש, כי גם אצל בורא עולם יש את "הדקה התשעים"...