מעניין: כיצד ניתן לזהות אדם ירא שמיים?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

 באחד הימים הגיע אל הרב צדקה תלמיד חכם לקבל את המלצתו כדי להתקבל למשרה תורנית.
הרב צדקה לא בחן את ידיעותיו כפי שנהוג לעשות במקרים מעין אלה, אלא כיבד אותו בכוס תה.
כשנוכח לדעת כי הבחור מברך "שהכל נהיה בדברו" מן השפה ולחוץ ובלא כוונה - סירב לחתום והתחמק מלהמליץ עליו...
 
הרב צדקה החשיב את הברכה שלפני האכילה כחשובה ביותר, הוא הוסיף ואמר: "יראת השמים של האדם נמדדת לפי האופן שבו הוא מברך לפני האכילה - שהרי גם כשרוצה לאכול, עדיין הוא זוכר את בורא העולם ומשבחו" (על פי ברכות נ'.)
 
יראת שמים היא הבסיס לקיום התורה והמצוות, אומנם ניתן לקיים תורה ומצוות גם כשיראת השמים רופפת אך הדברים לא יחזיקו מעמד כלל אלא אם כוונת האדם להתחזק ביראה ובכבוד הבורא.
 
על פי דבריו של הרב יהודה צדקה זצ"ל אפשר  לומר שאם אדם סבלני בתאוותו, לא ממהר לממש את רצונותיו, עוצר מעט ומכניס את הבורא לפני הרצון שלו נחשב כי הוא ירא שמים, הזוכר את הבורא, מרוממו ומשבחו.
 
כשלא נכנס דבר מאכל לפיך זה שעות מספר, והמנה מונחת לפניך, לפני שאתה פותח את פיך ומרגיע את רעבונך, עצור לרגע, פתח את פיך, שבח את מי שהביא לך את המאכלים, ברך אותו, ברך על המאכל, עצור את התאווה שלך וזכור את בוראך. כאן בדיוק אתה נמדד, כאן אתה מראה שאתה מרחיק את התאווה שלך ומקרב את הקב"ה.
 
בכל פעולה שאתה פועל, בכל תאווה שאתה מתאווה, אם תעצור מעט ותתן שבח לבורא, הדבר ייחשב לך כאוצר גלום שאין לו שיעור.
כמו שאמר הראב"ד והוסיף עליו רבי יוסף קארו בספרו "מגיד מישרים": "מי שמפסיק באמצע אכילה בעודו בגברות התאווה לאכול, וכובש תאוותו, נחשב לו כאילו התענה יום שלם..."
 
הסרת התאווה ואפילו במעט מסבה לך קרבת אלקים, ברכה לפני האכילה, זכירת הבורא לפני רצונך יביאו אותך לקרבת אלוקים, יכניסו בך מעט מהרוח שנשמתך כל כך זקוקה לה...
 
 
מתוך הספר "החיזוק היומי" 

צפו בשיעורו המחדש, המחזק והמרתק של הרב אסף משה בילר שליט"א על תיקון האכילה: