במותם ציוו לנו את החיים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

אדם טיפש לא רצה ללכת לישון, פחדו היה לפשוט את בגדיו שמא לא ימצא אותם בבוקר. מה עשה? לקח נייר ועיפרון וכתב את מקומו של כל אחד ואחד ממלבושיו: המצנפת בצד זה, המכנסיים בצד שני, הנעליים בצד ההוא. כשהתעורר בבוקר רצה ללבוש את בגדיו, לקח את הפתק וקרא: "כאן מקום המצנפת, כאן מקום המכנסיים, מקום הנעליים..."

כשסיים שאל: "אבל איפה אני?" הרי שגם את עצמו חיפש במיטה (רבי חנוך הניך מאלכסנדר, 'שיח שרפי קודש')

הרבה שאלות נשאלות ביום הזה, ביום הזיכרון, בו זוכרים אנו את הנופלים על קדושת הארץ. יש עניין גדול לזכור את הנופלים, להעלותם על נס ולהנציח את זכרם, אולם מה אנו לוקחים מהזיכרון הזה? כיצד זכרם יכול להשפיע עלינו?

משפטים רבים נאמרו עליהם, אחד מהם: "במותם ציוו לנו חיים", השאלה היא אלו חיים הם ציוו אותנו?

בחיפוש אחרי החיים צריכים אנו לחפש קןדם את האני העצמי שלנו, לחפש מהי הזהות שלנו. לעיתים אנו צוברים ידע רב בדברי חולין חיצונים ולא מסתכלים על ארבע האמות שלנו, על עצמנו. לפני שאתה רץ לרשום איפה הנחת את "הבגדים" שלך, חפש קודם היכן אתה, לפני שאתה לומד על כל העולם, מברר ומשכיל על שבט הודי בקצה העולם, תברר קודם מי אתה, מהם שורשך, מי היו אבותיך.הבחוץ מתוק יותר, מעניין יותר, אבל הבית שלך, השורשים שלך חשובים יותר...

"במותם ציוו לנו חיים" - חיים שבהם נכיר מי אנחנו, מהם שורשנו, מהי זהותנו. כשיש לך זהות יש לך גב, יש לך משענת, כשנבחרת להיות יהודי, יש לך גב רחב, יש לך משענת גדולה, יש לך עם, יש לך בורא, יש לך שורש עמוק וחזק, תפקידך הוא רק לזכור זאת, להיות יהודי ולא רק להיקרא יהודי, לחיות כיהודי, לצוות חיים אחריך, חיים רגעיים שיביאו לחיים נצחיים..

(ספר חיזוק היומי)

מיזם מיוחד ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה - פרק תהילים לכל חלל: אנא מכם, עזרו לנו לסיים את כל השמות ביום הזיכרון.