12 עובדות על רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, הכלי יקר, לרגל יום פטירתו ז’ אדר

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ נולד בעיר לונטשיץ שבפולין בשנת ש"ה (1540) כמשוער. הוא נקרא בשם אפרים בילדותו. השם שלמה נוסף לו בעקבות מחלה בשנת 1601, כשהיה בן 61. הרב נולד בכלא העיירה, בו שהו אביו, רבי אהרון, ואמו.

הרב למד בישיבתו של רבי שלמה לוריא (המהרש"ל), אחד ממנהיגי יהדות אשכנז במאה ה-16, ומגדולי פרשני התלמוד ופוסקי ההלכה. לאחר מכן עבר לירוסלב וללבוב, והיה לאחד מן הדרשנים המפורסמים בעותה התקופה.

בשנת 1604 כשמלאו לו 64, כיהן ביחד עם רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) כראש ישיבת פראג ורבה.

שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1607, הפסיק לדון דיני ממונות והחל לשאת את הדרשות השבועיות.

בשנת 1609, לאחר פטירתו של המהר"ל, נותר הרב היחיד ברבנות פראג, עד שחבר אליו רבי ישעיהו הלוי הורוביץ (השל"ה הקדוש) חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1614.

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ היה אחד מראשי" ועד ארבע ארצות", גוף שנוסד במאה ה-16  והיה המוסד העליון של יהדות פולין. הוועד גבה מיסים מן הקהילות היהודיות ומסר אותן לשלטון, ופסק בנוגע לתשלום המיסים. מלבד זאת, הוועד שימש גם כשופט בתוך הקהילות היהודיות. הרב חתם על רוב ההחלטות מאותה התקופה.

"ועד ארבע ארצות" מימן את הדפסת ספרו של רבי שלמה אפרים מלונטשץ, "הכלי יקר". שנכתב לאחר שהחלים הרב ממחלתו ונוסף לו השם שלמה וכך כתב הרב בהקדמה לספרו: "ובחמלת ה' הוציאני מתוך ההפיכה לחיות אותי. כיום הזה נדרתי לה' ואשלמה לחבר חיבור זה לכבוד ה' ותורתו ולגלות מצפוניו".

שמו של הספר לקוח משני הפסוקים הקשורים לשמותיו של הרב: אפרים, הנזכר בפסוק "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה ל"א י"ט). ושמו השני שלמה, הנרמז בפסוק "וכלי יקר שפתי דעת" (משלי, כ' ט"ו).

הספר מפרש את חמשת החומשים. עיקר פירושו של הספר "כלי יקר" הוא בדרך הפשט, וכתב הרב בהקדמתו: "וכל דברי קרובים לפשוטו מאוד". בספר מתייחס הרב לפירושים שקדמו לו, כמו: הרש"י, הרמב"ן, ספורנו, הרמב"ם ועוד.

ספרים נוספים של הרב שיצאו לאור: עיר גיבורים - ספר דרשות ומוסר בעל שלושה חלקים, עוללות אפרים - ספר דרשות על מועדים ושמחות, אורח לחיים - ספר דרשות לראש השנה, יום הכיפורים ופסח, שפתי דעת - ספר המתאר את מטרות הכתיבה של הרב ו-עמודי שש - דרשות ופשט.

הרב שלמה אפרים מלונטשיץ נודע כדרשן השובה את לבבות השומעים.

הרב נפטר בז' באדר ב' השע"ט (1619), ונקבר בבית העלמין העתיק בפראג, סמוך לקברו של המהר"ל.