"אם היו מחכים עוד שעה או שעתיים, לא הייתי נשארת בחיים"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

"ביולי 2018 עברתי ניתוח בטן, אחרי חודש הרגשתי מאוד רע עם כאבי בטן מאוד חזקים. הגעתי לבית חולים, אישפזו אותי עם לויקוציטים מאוד גבוהים", (לויקוציטים הם תאי דם לבנים, כשהערכים שלהם גבוהים הם מעידים בדרך כלל על מצב דלקתי או זיהום בגוף), "היו בטוחים שיש לי בעיה בגלל הניתוח שעברתי, אבל הבדיקות לא הראו דבר. עברתי בדיקות U.S. , C.T. ואפילו M.R.I ובדיקה של מערכת העיכול, אבל לא נמצאה סיבה שתסביר את הכאבים החזקים שתקפו אותי". כך פתחה יעל (שם בדוי) את סיפורה.

"הוחלט לאשפז אותי בבית החולים. במשך שישה ימים קיבלתי מורפיום", (תרופה חזקה מאוד לשיכוך כאבים), "בשעה 16:00 ביום השישי לאישפוז, רגע לפני שהרופא המטפל סיים את יום עבודתו, פנתה אליו אחותי וביקשה ממנו: 'תפתח לה את הבטן. אי אפשר להמשיך ככה, הבטן שלה נפוחה, הרגליים שלה נפוחות'. הרופא בדק אותי והודיע לה: 'אני הולך הביתה, אחזור תוך שעתיים ונכניס אותה לחדר ניתוח' ".

"כשהרופא חזר הוא ביקש להסתכל בבדיקות הדם שערכו לי וציין כי הן לא תקינות, שיש בעיה בקרישיות הדם. התעקשתי שהכל בסדר גמור אצלי מהבחינה הזו ושינתחו אותי. הסברתי לרופא שאף פעם לא היו לי תוצאות כאלו בבדיקות הדם ואין צורך לחזור עליהן שוב, התעקשתי שיכניסו אותי לחדר הניתוח. בדיעבד אני יודעת שההתעקשות הזו הצילה את חיי, אם היום מחכים עוד שעה או שעתיים לא הייתי נשארת בחיים".

"הכניסו אותי לחדר ניתוח" יעל מספרת, "וכאשר יצאו ממנו, הרופאים היו במבוכה. האפנדיציט שלי התפוצץ בתוך הבטן וזיהם את הדם, הייתי בקריסת מערכות ומצבי היה קריטי. הרופאים סיפרו לבני משפחתי שיהיה צורך להמתין יום או יומיים כדי לראות אם אחיה או לא. הוכנסתי מורדמת ומונשמת לטיפול נמרץ, הזיהום בדם התפשט. הרפואה אומרת כי 80% ממי שמצבם היה זהה לשלי לא שורדים, אני שרדתי".

את ההישרדות שלה יעל מקשרת ישירות לתפילות שנערכו עבורה: "ברגע שנודע מצבי הקריטי החלו להתפלל עבורי, בבתי כנסת, בכולל...". היא ממשיכה את סיפורה המרגש: "אושפזתי למשך חודש וחצי, לאחריו היה לי שיקום ארוך, ושרדתי את זה. עברתי את זה, אני חיה ובריאה ברוך השם. הייתה דאגה גדולה ותמיכה בקרב בני המשפחה שלי, הם לא עזבו אותי לשניה, התפללו בלי סוף. ובזכות זה ובזכות כוח הלחימה שאלוהים נתן לי, אני חיה היום".

"אל 'מוקד תהילים ארצי' הגעתי בשנת 2016, שנתיים קודם לכן. עברנו מצב כלכלי מאוד מאוד קשה ונפילה כלכלית, הגעתי לאתר במקרה והייתי קוראת תהילים כל יום עם האתר. משם התחיל הרומן שלי עם האתר". יעל מבקשת לפנות ישירות לקוראי האתר:

"אני רוצה לומר משהו מאוד חשוב לקוראי אתר "מוקד תהילים ארצי", כל הסיפור שלי קרה לדעתי, כדי ללמד אותי משהו בחיים. הייתי מאוד מאוד עצובה לפני כן, בגלל הנפילה הכלכלית. הייתי מאוד עצובה מבפנים, הייתי בוכה המון: 'איך נשרוד את החודש?' תמיד אמרו לי שאני צריכה בשביל שתהיה פרנסה טובה להיות שמחה. בלב אמרתי, 'איך אני יכולה להיות שמחה בלב כשאנחנו במצב כזה?' בעלי היה עצמאי ולא הצליח להכניס משכורת. בעקבות המקרה הזה אלוהים לימד אותי שהבריאות יותר חשובה, שהאושר יותר חשוב, והשמחה יותר חשובה מכל דבר אחר. וזה הוכח לי. מאז שיצאתי מהמצב הזה והפסקתי לחשוב על הדאגות שלי, נעשיתי יותר שמח והפרנסה נכנסה. אנחנו מצליחים לגמור את החודש. זה כאילו אלוהים רוצה ללמד אותי שיש דברים יותר חשובים, ששמחת החיים מאוד מאוד חשובה והבריאות. אני סומכת על השם, והיום אני זורקת עליו הכל. אני אומרת 'אלוהים תעזור לי תקח את זה עליך'. מאז אני כל יום מודה להשם, במילים שלי, אני לא יודעת את כל התפילות".

בסיום דבריה יעל מבקשת להודות לרב מנדל, מנהל "מוקד תהילים ארצי" ולצוות המתנדבים של המוקד: "אני לא מכירה את הרב מנדל אישית, אני יודעת כמה הוא עושה למען נזקקים. מהמוקד עדכנו אותי תמיד שהוא מתפלל עלינו, שמתפללים עלינו. התקשרו לשאול בשלומי. אני רוצה למסור לו תודה רבה אני קוראת את מה שהוא כותב, וזה מכניס לי תבונה, זה מכניס לי הרבה דברים שמאירים את צורת המבט שלי על החיים. דברים השתנו אצלי. תמיד האמנתי, אבל לא עד כדי כך. עוד לפני המקרה התחלתי להדליק נרות שבת, אבל מאז אני מדליקה נרות שבת בכל שישי ועושה קידוש. אני והילדים שלי התגבשנו והתקרבנו, והם אפילו דורשים את הקידוש וארוחת הערב בשישי, ברע מצאתי טוב".

זכיתם לישועה בזכות התפילות? שלחו לנו את סיפורכם האישי למייל: mokedtehillim@gmail.com  לקריאת סיפורי ישועות נוספים, לחצו כאן