הצוות הרפואי היה בהלם: ''מעולם לא ראינו דבר כזה!''

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

"רציתי לשתף אתכם בסיפור על נס שאירע לפני מספר שנים" כך נפתח המכתב ששלחה לנו פנינה, "אמי ז"ל התאלמנה מאבי ז"ל לפני 20 שנה. לאחר מותו של אבי חלקתי יחד עם אחי הצעיר את הדאגה לה, עשינו כל שביכולתנו לתמוך ולעזור לה. היא הסתדרה לבד שנים רבות, גם כלכלית וגם עצמאית, למרות שהיו לה בעיות רפואית רבות.  באותן שנים התחזקתי מאוד, כשקיבלתי על עצמי לשמור שבת, אמי קיבלה זאת בהבנה ובאהבה רבה".

"אמא שלי הייתה אישה אמיצה, חכמה וחייכנית," פנינה כותבת. "כל חייה אמא שלי הייתה אישה מאמינה מאוד. היא נולדה בחיפה בשנת 1938 לבית שומר מצוות. הוריה עלו לארץ מסלוניקי, יוון, בשנת 1933 רגע לפני שפרצה השואה. בבית ילדותה הקפידו מאוד על קיום מצוות, שבתות וחגים. סבי, אביה, נהג להתפלל בבית הכנסת מדי יום והיה ממיסדי בית הכנסת 'חיים חביב' של הסלוניקאים ברח' אלנבי בחיפה. בשנת 1960, כשמלאו לאמי 22, היא נשאה לאבי והם חיו יחד כמעט 40 שנה, ממש כמו זוג יונים. הורי הביאו לעולם שני ילדים, אני ואחי הצעיר. בשנת 1998, כשמלאו לאמי 60 שנה, אבי נפטר בחטף ואמי החלה לסבול מבעיות בריאות. אני שהתגוררתי בסמיכות אליה זכיתי לעזור לה בכל פעם בה נזקקה לדבר מה. בגיל 77, בשנת 2015, החליטה אמי לעבור לדיור מוגן ששכן לא רחוק מביתי בחיפה".

"עם השנים מצב הכליות שלה הלך והתדרדר ואתו מצבה הכללי. לכל אורך השנים ראינו ניסים גלויים בכל בעיה רפואית שנתקלנו בה. התפללתי עבורה הרבה, והקדוש ברוך הוא תמיד עזר לה להתגבר על הכל, כך שהיא אפילו לא נזקקה לעזרה בניידות ותמיד הסתדרה לבד. בשנת 2018 אמי החלה לקיבל בקביעות טיפולי דיאליזה 3 פעמים בשבוע וחיה ביחד עם מטפלת זרה בדיור המוגן, במקרים שונים אף הגיעה לאשפוז בבתי חולים. באחד מהמקרים הללו הייתה בתרדמת במשך מספר שבועות. בזמן הזה, לאחר 10 ימים בהם לא התעוררה, הרופאים קראו לי ולאחי והציעו להפסיק לאמא את הדיאליזה. התייעצתי עם רב-רופא שאמר לי לא להסכים לכך בשום אופן, גם אני האמנתי בזה עוד קודם.  האמני שלא הגיע הזמן, אמא שלי, השמחה שתמיד מחייכת לכולם.. הצוותים הרפואים העריצו את האומץ שלה. רק השם יתברך קובע הכל, הוא מחליט. הודעתי לרופאים בנחרצות שאני לא מסכימה ומסרבת לחתום על הטפסים שהגישו לי".

"כך, גם בזמן התרדמת, המשיכו טיפולי הדיאליזה של אמי. לא ויתרתי, הייתי שם בשבילה. התפללתי ואכן ראיתי את ישועת השם מעל הטבע, אין עוד מלבדו!  ביום ההילולה של רשב"י נהגתי כמנהגי והשתתפתי בהילולה בבית כנסת שכונתי בשיתוף חב"ד. השתתפתי בשמחה רבה וביקשת מרשב"י שיצא מול הקדוש ברוך הוא ויבקש לרפואת אמי. למחרת הגעתי למחלקה והאחות יצאה אלי בהתרגשות שאמי התעוררה. נכנסתי לחדר ולא האמנתי למראה עיני, אמי פוקחת וסוגרת עיניים. התחלתי להשמיע לה שיר שהיא אוהבת ושאלתי אותה משהו והיא ענתה במדויק "כן, בטח. זוכרת את זה"  אני זוכרת שקפצתי משמחה, לא ידעתי נפשי מהתרגשות. מיד צלצלתי לבעלי, ולאחי שלא האמין ומיד הגיע עם אשתו לראות את גודל הנס. הצוות הרפואי היה בהלם, אמרו בחצי פה: 'לא ראינו דבר כזה...'. באותם רגעים חשבתי עד כמה גדול הקדוש ברוך הוא. מה רבו מעשיך השם. תודה לך הקדוש ברוך הוא. אמי נפטרה באותה שנה, בת 81 הייתה במותה".

"אני קוראת את האתר שלכם, 'מוקד תהילים ארצי', הגעתי אליו דרך הקבוצות בהן אני נמצאת בחב"ד בשכונה ובשיעורי התורה בבית הכנסת. כיום אני בסוף העשור השביעי לחיי ונמצאת כבר שנים רבות בתהליך של התחזקות, כ-20 שנה. הרגשתי את ההשגחה הפרטית של הקב"ה וידעתי שזו האמת וזו הדרך הנכונה. אין לנו על מי להשען אלא על בורא עולם. אני ממליצה לכולם לבחור בדרך התורה, די להתבונן כדי לראות שהקב"ה מנהל את עולמו בדרך מופלאה ומדויקת. השבת היא המתנה היקרה ביותר שקיבלנו. יישר כוח לכם, 'מקד תהילים ארצי' על פרסום הנס שלנו".