הפרופסרים הרימו ידיים, ואז התרחש הנס

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

לבית החולים הובהל ביום מן הימים יהודי מבוגר אשר לקה בדלקת ריאות חריפה וחום גופו עלה מאוד. הוא קיבל טיפול רפואי מסור ומיום ליום מצבו הלך והשתפר. הרופאים במחלקה כבר רמזו על שיחרור קרוב, אלא שאז חלה נסיגה פתאומית במצבו של החולה. חום גופו שוב נסק, ומצבו הכללי הידרדר מאוד, עד שאיבד את הכרתו ולחייו נשקפה סכנה אמיתית. הרופאים הוזקו בבהילות אל מיטתו והחלו במתן תרופות וטיפול תואם, כשבני המשפחה מחוץ לחדרו קורעים את השמיים בבכי ותפילות לבורא עולם.

חלפו מספר ימים, מצבו של החולה החל שוב להשתפר, הזיהום הפסיק להתפשט בגופו והוא החל להתאושש, ואף פקח את עיניו. כששבו אליו כוחותיו וכבר יכול היה לדבר, סיפר לבני משפחתו המסורים את הסיפור המטלטל הבא: "זמן קצר לאחר שאיבדתי את הכרתי, מצאתי את עצמי ניצב לפני בית דין של מעלה. שם היו עסוקים בדיון על נושא כלשהו. היטיתי את אוני, ואז היכתה בי ההבנה כי הנושא המדובר בדיון הוא... לא אחר מאשר אני!! הדיינים דנו ביניהם האם להחזיר אותי לעולם הזה או שמא להשאירני בעולם העליון.

''המשפט שהתנהל שם היה מרטיט, ברגע מסוים נראה כי ידם של הקטגורים על העליונה, ואני נשאר בעולם האמת, אולם לפתע נשמע ברקיע קול שהיה מוכר לי מאוד... בהתחלה לא הצלחתי לזהות את הקול, אך לאחר מספר דקות הבנתי - היה זה קולו של רב בית הכנסת, שם אני מתפלל במשך למעלה מ30 שנה. ברגע הראשון לא ידעתי כיצד יוכל ללמד עליי זכות, אך לפתע נשמע הקול מדבר: 'שמעו נא רבותיי כבוד הדיינים, אנוכי משמש כרב בית הכנסת בו מתפלל הנידון כבר למעלה משלושה עשורים. מעיד אני עליו נאמנה, כי מעולם לא הפסיד את השיעור שקדם לתפילת שחרית!'

''נראה היה כי דבריו של הרב לא השפיעו רבות על בית דין של מעלה. הרב המשיך את דברי הסנגוריה שלו: 'במשך כל השנים הללו, הנידון לא איחר מעולם לתפילה, הוא היה משכים ומראשוני המתפללים, נהג להקשיב לברכות השחר של שאר המתפללים ולענות אחריהן "אמן" בקול ואף עודד אחרים לדבוק גם הם בהנהגה טובה זו. כך יצא שמו של בית הכנסת שלנו כ"בית כנסת של עוני אמן", והכל נזקף לזכותו'.

''מול דבריו המרגשים של רב בית הכנסת לא נשארו הדיינים אדישים. מייד יצא קול והכריז כי בית הדין של מעלה פסק את דיני לחיים, וכי אני יכול לשוב לעולם הזה ולהמשיך בעבודת ה'. באותו הרגע חל השיפור המיוחל במצבי, והנה אני עומד לפניכם היום, בחסדי שמיים..." סיים החולה את סיפורו המטלטל.

מספר ימים חלפו והחולה הבריא לחלוטין. ביום השיחרור נכנסו בני משפחתו אל חדרו של הפרופסור כדי להוקיר טובה על הטיפול המסור באבי המשפחה. בתגובה ענה הפרופסור: "טל תגידו לי תודה, תודו לבורא עולם, לאביכם היה נס גלוי! אני ויתר הרופאים כבר נואשנו מלהציל אותו אך הוא חזר לחיים... אין ספק כי היה זה נס משמיים..."

ה"חפץ חיים" בהקדמה לספרו "שמירת הלשון"אומר: מפני מה תפילות כה רבות שהתפללו מיליוני יהודים במשך אלפי שנים לבניין בית מקדשנו ותפארתנו עדיין לא נענו? ועונה רבנו ישראל מאיר הכהן מאדין: כשאדם מדבר לשון הרע פיו מתלכלך, ותפילות היוצאות מפה מלוכלך- כוחן מוגבל. "במעשה זה ראיתי המחשה ברורה לדברי בעל ה"חפץ חיים", מסיים רבי שמחה הכהן קוק את דבריו הנפלאים, "לאחר שכל הטיעונים לא הועילו, באה מצווה שקל לקיימה בפה, והיא עניית אמן, והרכיעה את הכף לחיים..."