תיקון לאה: הדמעות שהפכו גזרה לברכה

מאחורי התפילה הקבלית שנאמרת בחצות הלילה מסתתר סיפור על אישה אחת שבכתה כל כך, עד שהשמים שינו בשבילה את התוכנית

מי שפותחות סידור ומגיעות לתיקון חצות, מוצאות בו שני חלקים עם שמות שנשמעים כמעט זהים: תיקון רחל ותיקון לאה. ההבדל בין השניים אינו טכני בלבד. מי שמבקשות היום רחמי שמים על זרע, על שידוך, או סתם על ישועה שמתעכבת - ומוצאות את עצמן פונות בזכות לאה אמנו - שווה להן להבין מאיפה בכלל הגיע הרעיון הזה, ומה באמת עומד מאחוריו.

תיקון חצות, כפי שהתגבש בעקבות תורת הקבלה של האר"י הקדוש, בנוי משני חלקים. החלק הראשון, תיקון רחל, קשור לבכי ולאבל על חורבן בית המקדש - על פי הפסוק "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה". בגלל האבל שבו, תיקון רחל נאמר רק בימי חול, בימים שבהם אומרים תחנון - ובארץ ישראל יש הנוהגים לא לאומרו כלל. החלק השני, תיקון לאה, שונה באופיו מהקצה לקצה: הוא כולל פרקי תהלים של שמחה והודיה - בהם מזמורים ג, מב, מג, כד, סז וקיא - ולצידם פרקים ממסכת תמיד, ועוסק בגאולה ובנחמה ולא באבל. בניגוד לתיקון רחל, תיקון לאה אינו קשור לימי תחנון בלבד; יש שכתבו שנאמר במשך כל השנה, ויש שכתבו שאינו נאמר בלילות שבת, ביום טוב ובפסח, בשבועות, בסוכות ובשמחת תורה - ולמעשה המנהגים חלוקים ויש לנהוג כהוראת רב. בארץ ישראל, מכל מקום, המנהג הנפוץ הוא לומר תיקון לאה בלבד, ולא תיקון רחל.

כדי להבין למה דווקא לאה קיבלה את התפקיד הזה - של נחמה, שמחה ותיקון, ולא של בכי וקינה כמו רחל - צריך לחזור הרבה שנים אחורה, לסיפור שמסופר במדרש על לאה אמנו עצמה, עוד לפני שהייתה אמא.

על פי המדרש, הגזרה המקורית הייתה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים: רחל יועדה ליעקב הצדיק, ולאה יועדה לעשיו הרשע. היא הייתה יושבת על פרשת דרכים ושואלת על מעשיו של עשיו, ובכל פעם שהייתה שומעת דבר נוסף על רשעותו - הייתה בוכה ואומרת: "אני ורחל אחותי יצאנו ממעי אחד, רחל תינשא ליעקב הצדיק, ואני אתחתן עם עשיו הרשע". לפי המדרש היא בכתה והתענתה, עד שנעשו עיניה רכות.

וכאן מגיע החלק שממנו שואבות נשים השראה גם היום: לאה לא קיבלה את הגזרה כמו שהיא. היא התפללה, בכתה, וביקשה מהקב"ה שלא יפול בחלקה הרשע - ולפי המדרש, בזכות אותה תפילה ואותן דמעות, הגזרה השתנתה בפועל. לאה היא זו שנישאה ליעקב הצדיק, והיא גם זו שזכתה להיפקד בילדים ראשונה מבין אמהות האומה - וזהו, מסופר, גם הטעם הפנימי למה שנאמר עליה שעיניה היו רכות, כמתואר בפרשת ויצא.

כלומר, מהסיפור של לאה אמנו עולות שתי ישועות שקשורות זו בזו: שינוי של שידוך שנראה כבר חתום וגמור, וזכייה להיפקד בילדים ראשונה מבין האמהות. שתי הישועות הגיעו מאותו מקום בדיוק - מתפילה שלא נכנעה למצב כמו שהוא.

איך זה מתורגם לתפילה של היום

מכאן מובן למה דווקא תיקון לאה - ולא תיקון רחל - נושא בתוכו תקווה ושמחה ולא רק אבל. על פי הקבלה קיימות שתי בחינות בשכינה הקדושה, רחל ולאה, ולכל אחת מהן אופי אחר. בחינת רחל היא הבחינה היורדת לתוך הבריאה, ומשום כך קשורה לבכי ולקינה; בחינת לאה נשארת בעולמות העליונים ולא יורדת לתוך הצער של הבריאה, ולכן תיקון לאה כולו בנוי מהודיה ושבח ולא מקינה. מי שאומרות את תיקון לאה בלילה, או לפחות קוראות את פרקי התהלים שנכללים בו, מצטרפות למעשה לאותה בחינה של אמונה שמסתכלת קדימה ולא נשברת מהמצב הנוכחי - בדיוק כמו לאה שלא הסכימה לקבל גזרה שנראתה חתומה.

מעניין לציין שנושא אמירת תיקון חצות המלא על ידי נשים נדון בעבר בין פוסקי ההלכה. באחת התשובות המיוחסות לבן איש חי מובא שלא נהגו שנשים יאמרו את תיקון חצות במתכונתו המלאה כמו הגברים, ובהמשך לכך נזכר שהנוהג המקובל לנשים הוא להתמקד בתיקון רחל ובתיקון לאה. יש בעניין הזה כמה גרסאות וניואנסים בין הפוסקים, ולכן מי שרוצות לדייק במנהג הנכון להן - טוב שיתייעצו עם רב או רבנית מוכרים, וימשיכו מכאן על פי הדרכתם.

משום כך נהוג בין נשים רבות לפנות בעת הצורך בזכות לאה אמנו, ולהזכיר בתפילתן את סיפורה - כשמבקשות רחמים על זרע של קיימא, וכשמבקשות שיזכו לשידוך הנכון, זה שבאמת נגזר להן לטובה. אין כאן נוסח קבוע אחד שנמסר מדור לדור בשם רב מסוים; מה שיש הוא המקור במדרש עצמו, ומתוכו שואבות נשים את הביטחון שגם גזרה שנראית כבר סגורה - ניתנת לשינוי בתפילה ובדמעות כנות, כמו שהיה אצל לאה אמנו.

חשוב לזכור: לא כל תפילה נענית באותו אופן ובאותו זמן, ואין מי שיכולה להבטיח איך ומתי תבוא הישועה. אבל הסיפור של לאה אמנו מלמד שגם מצב שנראה נעול - שידוך שאינו נכון שמתקרב, או ציפייה ממושכת לזרע - אינו סוף פסוק. לפי המדרש, מה שקדם לשינוי הגזרה היה בכי, תענית ותפילה שלא תיפול בחלקו של הרשע - וזה, יותר מכל פרט אחר בסיפור, הוא מה שממנו שואבות נשים השראה עד היום.

מי שרוצות להתחבר לאותה זכות, יכולות לומר את תיקון לאה בלילה כמנהג, או פשוט לקרוא כמה מפרקי התהלים שבתוכו, ולהזכיר בלב את סיפורה של לאה אמנו בתוך התפילה האישית שלהן - על זרע, על שידוך, או על כל ישועה אחרת שמתעכבת. בואו נמשיך לומר יחד תהלים, ולבקש מהקב"ה שכמו שהוא שינה את גזרתה של לאה אמנו לטובה, כן ישנה לטובה את כל מה שאנחנו מתפללים עליו.