מה עשה ה"נודע ביהודה" כשהגיעה אליו תלונתו של עוזר הסוחר כי הלה גנב את כל כספו?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

סוחר יין עשיר קנה מספר רב של חביות יין בהונגריה והובילם, הוא ועוזרו לפראג. בערב שבת חנו באכסניה כדי לשבות שם את השבת. עוזרו של הסוחר רצה להטמין את צרור כספו שלא ייגנב חלילה והטמינו בין חביות היין הרבות. בהיותו טרוד בהטמנת הכסף לא שם ליבו כי סוחר היין עוקב אחר מעשיו. כשהלך, בא הסוחר ונטל את כספו. במוצאי השבת חזר העוזר לקחת את צרור כספו... והכסף איננו... הבין העוזר כי ידו של הסוחר בגניבה, ותבעו לדין תורה אצל הגאון רבי יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה".

קרא הרב לסוחר העשיר שיבוא לפניו לדין תורה. כשהגיע הסוחר העשיר לבית הרב פתח בצעקות: "שמא עוזר זה חושד בי בגניבה? האם כך הוא גומל לי על כל הטובה שגמלתי לו כל הזמן?"

"יסלח לי כבודו" אמר הרב, "אכן רואה אני כי אדם ישר מאין כמוך אתה. אין אני חושד בך חס ושלום בגניבה כנראה אחד העגלונים הגויים הוא זה אשר גנב את צרור כספו של המסכן הזה".

"אכן!" אמר העשיר בשמחה, "כנראה כדברי הרב כן הוא".

"אם כך" אמר הרב, "אין אתה חייב לשלם מאומה ושוב לביתך, אולם את כל החביות שברשותך עליך לשפוך!"

"לשפוך את כל היין? מדוע? זהו הפסד גדול" זעק הסוחר.

"אם אחד העגלונים הגויים הוא זה שגנב את הכסף חושש אני שמא תוך כדי מעשה נגע באחד מחביותיך והפך את היין ליין נסך, וכידוע לך, יין נסך אסור בשתייה, לכן עלייך לשפוך את כל חביות היין!"

כששמע הסוחר את דברי הרב החל לבכות והודה מיד כי הוא זה ששלח ידו בגניבה ומוכן להחזיר מיד את כל הסכום.

"לא!" אמר הרב, "איני מאמין לך, הרי אמרו חכמים: 'אין אדם משים עצמו רשע' - אדם המספר כי עבר עבירה אין מאמינים לדבריו. יתר על כך, אולי מודה אתה בגניבה כדי להציל את יינך?"

נתן הסוחר סימנים כי הוא הגנב, אולם הרב לא הסכים אלא אם כן ישבע הסוחר בבית הכנסת קבל עם ועדה כי הוא זה אשר גנב את הכסף ויחזירו. הסכים הסוחר, עשה כמצוות הרב והתיר הרב את היין.

אמר שלמה המלך: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי כח', יג') - כשאדם מודה על פשעיו, מצטער עליהם, מפייס את חברו, הוא ירוחם, יקבל רחמים ומחילה.

יש פעמים בהן אנו פוגעים בחבר, מביישים אותו, פוגעים בבורא ובמצוותיו, אך לא עושים מאומה, לא מתנצלים, לא מכים על חטא, מעבירים את הדבר כאילו לא היה. אם רוצים אנו מחילה אמיתית מהחבר, מחיקת העוון, חייבים אנו להודות על האמת, לפייס את החבר, להוריד מעט מהגאווה שלנו, להתנצל ובכך לרכך את ליבו. לעיתים הפגיעה באחר יוצרת ביננו בור שככל שהזמן עובר הבור מתרחב והופך לתהום עמוקה שקשה מאד לגשר בין שני הקצוות. לפני שהבור יהפוך לתהום עמוקה, עצור את מרוץ חייך, תוריד מעט מכבודך ותתפייס עם חברך, כך תזכה למחילה, לשינוי היחס מחברך, להסרת ההקפדה שלו ולהתחלת דרך חדשה.

אל תכסה את פשעיך ותסתירם מתחת לשטיח, תפתח את ליבך, תרכך אותו, תודה על פשעיך ותזכה לרחמים, מחילה וסליחה, בינך לבין חברך, בינך לבין בוראך.

(ספר החיזוק יומי)