ברכת השפע החורפית: הכל על "ותן טל ומטר"

ברכת השנים היא הברכה התשיעית בתפילת שמונה עשרה, ואחת מ-13 ברכות שחוברו כבקשה על הפרנסה. ברכה זו תוקנה כשהאדם התפרנס בעיקר מתבואת האדמה והיה תלוי רבות בכמות הגשם שירדה על שדותיו, ובהצלחת גידוליו.
הציפייה לגשם מילאה בעצם תפקיד מרכזי בחיי תושבי כנען דאז, ולא בכדי ירד אברהם אבינו עם בני יעקב – למצרים, בשנים השחונות. מטרת הירידה מצרימה הייתה חיפוש אחר מקורות מחיה טובים, ובקרבתה לנהר הנילוס, אכן אפשרה מצרים ביטחון מסוים לתושביה.
אולם היות ובימינו אנו רוב העולם מקבל פרנסתו בדרכים נוספות למעט חקלאות, עלינו לכוון בברכה זו על ברכה בפרנסה, באופן כללי.
נוסח הברכה משתנה מעדה לעדה בתחילת הברכה: 'ברך עלינו' – ספרד ואשכנז, ו'ברכנו' – נוסח עדות המזרח. אולם הסיומת איננה משתנה כלל.

דחיית הבקשה על הגשמים: מתוך התחשבות בעולי הרגל
השורה השנייה של הברכה משתנה על פי נקודת הזמן שבו היא נאמרת – דהיינו קיץ או חורף. שמה הנוסף של התפילה 'ותן טל ומטר לברכה' נקרא גם 'שאילת גשמים', ובארץ ישראל מתחילים לומר אותה בליל ז' בחשוון.
הסיבה שאין אנו שואלים גשמים לפני ז' בחשוון (אלא רק 'מזכירים גשמים' בברכת מחיה המתים) היא שזהו סוג של שבח למקום (בורא עולם) – על כך שהוא משיב הרוח, ומוריד הגשם.
תפילה זו, המכונה 'הזכרת גשמים' – זו גם הסיבה שבגינה אין אנו מבקשים גשם, אלא רק מזכירים אותו כ'ברכה' שמתאפשרת בזכות רחמיו של הקב"ה: הוא הגיבור, הוא המחיה מתים, והוא...מוריד הגשם על פני האדמה.
רק בז' מרחשוון, שבועיים לאחר חג הסוכות, אנחנו מתחילים לבקש גשמים, ואומרים בתפילת שמונה עשרה את 'ותן טל ומטר לברכה'. כאן אנחנו כבר מבקשים גשם, מצפים, מייחלים ושואלים אותו מלשון 'משאלה'.
ומדוע אין אנו מבקשים על הגשמים מיד לאחר שמיני עצרת? כאן התחשבה התורה בעולי הרגל שעשו דרכם חזרה לביתם, מהעלייה לבית המקדש. לכן, רק לאחר שיצאנו מתוך נקודת הנחה שאחרון העולים כבר הגיע לביתו, מתחילים להתפלל על הגשמים (עד ערב פסח).