"מנסה להבין מה רוצים מאיתנו פה": אביב אלוש בתובנות על אירועי יום כיפור

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בסרון שפורסם באתר הידברות, נראה השחקן והיוצר אביב אלוש כשהוא מדבר על אירועי יום כיפור שאירעו השנה:

"כולם, חתימה טובה לכל עם ישראל איפה שהוא, היכן שהוא", הוא פותח את דבריו.

"מאתמול בלילה רצים לי הסרטונים ברשתות החברתיות, ואני מניח של-90 אחוז מעם ישראל זה יוצר הרבה רגשות מעורבים, הרבה מחשבות, הרבה תהיות, תנועה שזזה בין כאב לבין תסכול, כעס, שנאה, עצבות, חוסר הבנה.

"ואני תמיד מנסה ברמה האישית להבין מה רוצים מאיתנו פה, מה רוצים ממני, מה רוצים להגיד לנו פה, מה השיעור שלנו. ודבר שני לנסות לראות איך אני יכול להוציא טוב מהדבר הזה, איך אני יכול להוציא לכף זכות, איך אני יכול לראות טוב בסיטואציה כזו, בסרטונים כאלו, בתמונות קשות".

אלוש ממשיך את דבריו כשהוא נותן דוגמא לאם שנמצאת בחדר לידה, וככל השצירים יותר כואבים ולוחצים היא יודעת שהיא יותר קרובה ללידת תינוקה :

"לדבר שהיא מחכה לו, לילד או לידה שלה, רק רוצה לחבק אותם ולראות אותם. וזה מה שאנחנו עוברים עכשיו: כל ציר שאנחנו עוברים הוא ציר שמקדם אותנו ללידה, למטרה, לתכלית שבגללה אנחנו כאן. אין מה לעשות. לכאורה כל מה שצריך זה להאמין בזה, אבל זה כל הסיפור. ואם נחזיק בהבנה הזו, שאנו מחזיקים בציר שמקדם אותנו לדבר - יהיה לנו הרבה יותר קל לעבור אותו. זה הולך ונהיה יותר קיצוני ויותר כואב - נכון, אבל זה הולך ומקדם אותנו".

אלוש מסביר כי הסתכלות כזו מורידה אחוזים מהכעס על אשר אירע.

ואיך נוכל לראות זכות על כולם? על כך הוא עונה:

"עכשיו יצאנו מיום הכיפורים, שהוא גם יום פטירתו של רבי עקיבא הגדול. מה הסיפור של רבי עקיבא? הוא פתח את כל מהדורות החדשות שיש דאז".

אלוש מסביר שרבי עקיבא כל כך שנא אז תלמידי חכמים שהתבטא שינשך נשיכת חמור את התלמידי חכמים, ועם זאת רחל אשתו, ראתה את הפוטנציאל הגלום בו:

"כלומר, בכל אדם שצועק יש פוטנציאל. אצל רבי עקיבא - רחל אשתו - למרות ההתנגדות של כולם, היא האמינה בו וראתה את הפוטנציאל שבו ואת הנקודה הטובה שבו, ולאט לאט הוא למד והחכים עד שנהיה רבי עקיבא הגדול.

"ורבי עקיבא הגדול אומר: כל התורה כולה נשענת על פסוק אחד: "ואהבת לרעך כמוך". לכן העבודה שלנו היא לדון כל אחד לכף זכות, רחוק וצעקני ככל שיהיה. כל אחד גדל בצורה מסויימת ובמסלול מסויים, אי אפשר לדעת מה עבר ועובר ועתיד לעבור על אותו אדם, גם אם קשה חהתפלל עליו ורק לראות את הטוב אחד בשני".

אךוש מסיים בדברי חיזוק:

"שנזכור שאנו עם אחד וערבים זה לזה, ככל שנתמיד ונתרגל את הדבר הזה, אני מניח שנגיע ללידה יותר מהר, ופחות נסבול.

"אז אני מאחל לכולנו חגים שמחים וטובים, שאלו יהיו הצירים האחרונים, ושנגיע ללידה ונחבק את הילד ושנהיה שמחים בעיקר במי שאנחנו ובמה שיש לנו".