אשת חיל - נוסח מלא אשת חיל

אשת חיל:

אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ;    וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע--    כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים;    וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר;    מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה--וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ;    וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ;    מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ;    וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ;    לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר;    וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי;    וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג:    כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ;    שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ;    בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר;    וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ;    וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה;    וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ;    וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ;    בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל;    וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי:    אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ;    וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
 

הסבר על השיר אשת חיל:

השיר מדבר ב"אשת חיל" ש"רחוק מפנינים מכרה" - אישה שקשה מאוד למצוא. לא כל אדם זוכה לאישה כזאת, ומי שזוכה לאישה כזו צריך לשמרה מאוד - לכבדה יותר מגופו - וכשהם זוכים לחיבור כזה טוב - שלל לא יחסר להם - תהיה להם ברכה בענייני פרנסה. 
"דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה" כל חומר גלם שמביאים לאשת חיל היא מייצרת ממנו דברים טובים.
אשת חיל ממרחק תביא לחמה - מתאמצת להשיג כל טוב, מרחק וקושי לא עוצרים בעדה. 
"כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון" - היא אשת חסד.
"פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" המילים מדברות בעד עצמן..
"שקר החן והבל היופי אישה יראת השם היא תתהלל" - בתקופת בית המקדש הראשון והשני בני ישראל היו יפים במראם, היופי לא היה חיצוני, אלא נבע מאור של תורה שהאיר בהם. אישה יראת השם, יש בה יופי חזק יותר מכל יופי חומרי, השמור לבעלה, ולעבודת השם. ואם הבעל שומר עצמו כראוי יכול לזכות ולהנות בקדושה מיופי אמיתי.

הרב שלום ארוש - אשת חיל. צפו

לקריאה נוספת על הפיוט בויקיפדיה לחצו כאן